מטה משה ק

קול מהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו כנגד הג' משחיתים הללו השולטים כל ימי השבוע מזמן תפלת ערבית. כל הלילה דנין אותם אשר היה במחשך מעשיהם ומהרהרים הרהורים רעים על משכבותם ועליהם אטר הכתוב והיה במחשך מעשיהם וגומר. וכתיב הוי חורשי און וחושבי רע על משכבותם וגו' וכיון שהתחילו גומרים ביום על כולם. אבל התחלת הדין ברשעים בגיהנם משתחשך הלילה. ועל כן נקראים לילות כדאמר מפחד בלילות ואמר רבי אלכסנדרא מפחד של גיהנם ולפיכך תקנו בתפלת ערבית כל ימי השבוע והוא רחום כי מאותה שעה שתחשך דנין הרשעים בגיהנם ע"י אותן הג' משחיתים שהם משחית אף וחימה וכלם נכללים בהאי קרא והוא רחום יכפר עון וגו' משחית. דכתיב ולא ישחית. אף דכתיב והרבה להשיב אפו. חימה דכתיב ולא יעיר כל חמתו. ולפיכך תקנו לומר והוא רחום בימי החול. כיון שנכנס שבת מסתלק דין העולם. והרשעים בגיהנם יש להם מנוחה. ומלאכי חבלה אינם שולטים עליהם משעת שקדש עליהם היום. וע"כ א"א בע"ש והוא רחום להורות שכבר נסתלק הדין ואין רשות למחבלים לחבל ולקבוע בלב שהרשעים יש להם מנוחה בשבת ושאין הממונים שולטים בשבת

תכה ואין חותמים שומר עמו ישראל לעד כדאית' במדרש שבשבת אין צריכין שמירה שהשבת שומר. מצאתי בשם רב שר שלום ז"ל בלילי שבתות ובליל י"ט בערבית אין מנהג בישיבה ובבית רבינו שבבבל לומר שומר עמו ישראל לעד אלא חותמין פורם סוכת שלום. ואנן שבגולה נקיטינן כמנהג בית רבינו לפרוס על השלום. משל למלך שנתרחק מחייליו ובא בתוך עם אחר שאין מגין עליו והיה מתפח' ולקח עמו כלי זיין להגן על עצמו מן מבקשי נפשו. אבל כשהגיע בתוך חיילו הניח כלי זיינו לומר שאינו צורך לשמור את נפשו שהרי סגניו ושריו אתו לשמרו. כך ישראל כל ימות החול מתפחדים לפי שטרודין הן ואינן יכולי' לקיים בהן את המצות. ומפני שאין זכות לימות החול כמו לשבת צריכין הם להתפלל שלא יזוקו מן המזיקין ואומרים ושמור צאתנו ובואנו ומברכין שומר עמו ישראל לעד והתפלה היא ככלי זיין. הגיע ע"ש כולן טורחים לכבוד השבת איך לענג את השבת ולנוח בו וגדול זכור את יום השבת שמגין על הזוכרים אותו לקדשו ולכך אין צריכין שמירה ודי להם לפרוס על השלום. ולכך אומר ושמרו בני ישראל את השבת לומר שאם ישמרו שבת אין צריכין שמירה. והוא ג"כ מעין הגאולה כדאיתא בפ' כל כתבי ארשב"י אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלים

תכו ומה שאין אומרים ברוך ה' לעולם וכל הפסוקים כמו שאנו אומרים בימות החול. כתב רב נטרונאי גאון ז"ל שלא נהגו לאומרו מפני ג' דברים. אחת דשכיחי מזיקין בלילי שבת יותר מבחול. ועוד קודם שתכבה הנר. ועוד שיש בני אדם שלא אכלו בע"ש כי אם מעט בבוקר כדי שיכנס לשבת בתאוה ע"כ לא רצו לאחר בב"ה ואוקמוה אדאורייתא שתים לפניה ושתים לאחריה ותו לא

תכז ועומדים להתפלל. ומתפללין ג' ראשונות. ואתה קדשת. וג' אחרונות. ואם טעה והתחיל תפלה של חול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת. ואם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאומר תיבת אתה נזכר קודם שאומר חונן ה"ל התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה. אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה אפי' אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו דתיבת אתה נמי התחלת תפלת שבת היא עיין בתרומת הדשן סימן י"ד

תכח ואח"כ אומר ש"ץ ויכלו. אעפ"י שאמרו אותו בתפלה תקנו לאומרו פעם אחרת בקול רם ועומד לפי שהוא עדות להב"ה שברא שמים וארץ בששה ימים וביום השביעי שבת ממלאכתו. ועדות מעומד שנא' ועמדו שני האנשים ודרשי' אלו עדים שצריך שיעידו ביחד ומעומד ולכך צריך שיאמרו אותו ביחד ומעומד. ואמרי' פ' כל כתבי אמר רב חסדא אמר מר עוקב' כל המתפלל בע"ש ואומר ויכלו שני מלאכים המלוים לו לאדם מניחי' ידיהם על ראשו ואומרים לו וסר עונך וחטאתך תכופר. והטעם שאומרים פסוק זה מפני שכתוב בעניין עדות אם לא יגיד ונשא עונו וזה שאמר ויכלו לא כבש העדות כמו שאמרנו לפיכך יוסר אותו עון מעליו. ועוד ט"א לויכלו שאומר אחר התפלה לפי שבויכלו כתב ג' זמנין אשר וכן בפסוק ראשון שבפ' פרה אדומה כתוב ג"פ אשר לומר ששניהם שקולים כאחד דכשם שפרה מכפרת כך האומר ויכלו ג"פ מתכפר. ועוד ט"א לפי שכשחל י"ט בשבת אין אומרים אותו בתפלה וכדי שלא לחלוק בשבתות אנו אומרים אותו תמיד גם בקדוש קבעוהו כדי להוציא בני ביתו ולא הקפידו בו כ"כ לאומרו מעומד כי ע"פ שנים עדים יקום הדבר. ועוד דאמרי' פ' כל כתבי המתפלל בע"ש ואומר ויכלו מעלה עליו הכתוב כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וצ"ע מאי מעליותא קאמר דנעשה שותף והא גנאי הוא כלפי מעלה כל שניות ושיתוף. ואפשר לומר שהכוונה בזה כי באמרו ויכלו שמראה בעצמו שמעלה עליו כל הכתוב בתורה לעניין חדוש העולם ומאמין בו אמונה קיימת כאלו הוא ראה בעיניו מעשה היצירה וכמו שהוא עצמו היה שותף להקב"ה בעשיית המלאכה לפי שאין לבו נוקפו בדבר קטן או גדול במעשה ההוא ואנו צריכין לשתף כל ישראל גדולים וקטנים טף ונשים לכן אומרים אותו בתפלה ואחר התפלה ועל הכוס. והצרור המור כתב בפרשת בראשית כי רמוז בפסוקים אלו ג' עולמות ויכלו השמים כו' ויכל אלהים כנגד עולם התחתון. וישבות ביום השביעי כנגד עולם האמצעי. ויברך אלהים את יום השביעי כנגד עולם העליון שיש בו ברכה ותוספת טובה וקדושה נוספת מצד המלאכים שנקראים קדושים. ואומרים ק' ק' ק' ה' צבאות להורות שהקדושה האמתית היא קדושת הש"י לכי שהוא קדוש ונורא עליהם. ולכן אנו אומרים ויכלו השמים