משאת בנימין צו

אדעתא בהנך שבעה נקיים אי נמי כמו שכתבתי לדעת המתירין דלא תימא כיון שישבה כבר ז' נקיים הוה לן להתיר אפי' לא בדקה שוב כלל וכדעת הרשב"א. לכן הוצרך ליתן טעם לאיסורא דכיון דדחו הנישואין לא מסקא אדעתא דהנך שבעה נקיים וכו' עוד הביא ראיה מלשון צריכה לחזור ולישב שבעה נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד ודעתן לעשות הנישואין ומדקאמר כשיתפשרו וישלימו וכו' ע"כ. דקדוק זה אמת הוא ולא כאשר הבין מהרי"ק ז"ל אלא הכי פירושו שצריך להתחיל אלו שבעה נקיים אחרים מיום שנתפשרו וכשיעברו שבעה ימים נקיים מיום שנתפשרו טובלת מיד ואפילו לא בדקה עצמה אלא פעם אחת בין בתחילתן בין בסופן ולאפוקי שלא נאמר דתתחיל הנך שבע' יומי אחרים מהימים שבנתיים ותגמור אותן ביומי שנתפשרו והשלימו ואע"ג שלא בדקה עצמה בימים שבנתיים תבדוק עצמה ביום שנתפשרו שהרי הבדיקה סגי בפעם אחת בכל שבעה יומי בתחילתן או בסופן וקמ"ל דלא נימא הכי כיון דלא בדקה עצמה בימים שבנתיים וטעמא דמלתא דכל זמן שלא נתפשרו לעשות הנישואין לא מסקא אדעתא ולא רמיא אנפשיה ולא דכירא כיון שלא בדקה בימים שבנתיים אבל אי בדקה אינה צריכא לשבעה נקיים אחרים כלל כדפרישית עוד כתב הרב ז"ל וטעמא לפי הנראה לע"ד ולא דמי לשאר סופרת וכו' אבל דמחמודי מחמדא וכו' עד איכא למיחש טובא גם זה אינו מחוור לחוש באשה זו יותר מבאשה רואה ודאית ודבר זה לא מצינו לא בתלמו' ולא בשום פוסק ואדרבא הרי הרשב"א בתורת הבית שהבאתי דבריו לעיל כתב בהדיא דאשה זו אינה צריכה בדיקה כל שבעה נקיים ואפילו פעם אחת ולא דמי לאשה רואה ודאית דמעיינה פתוח וצריכה לכל הפחות לבדוק פעם אחת והרמב"ן ז"ל סובר דאשה זו אפי' לכתחילה לא בעי בדיקה רק פעם אחת לכל ז' משא"כ באשה רואה ודאי שצריכה לכתחילה לבדוק בכל יום תמיד פעמים כן כתב הרב ב"י בשם הרמב"ן בטור י"ד בסי' קצ"ב עוד כתב שם הרב ב"י דמודה הרא"ש באשה זו שתבעוה דבדיעבד סגי אפי' לא בדקה אלא פעם אחד בכל ז' ימים משום דלא עדיפא מרואה ודאית. הרי לך דעת כל הפוסקים דאין להחמיר באבה זו בז' נקיים שלה יותר מאשה רואה ודאית וזהו דלא כדברי מהרי"ק ז"ל ופשוט הוא שדברי מהרי"ק ז"ל בזה אינם נכונים אלא שאפי' הכי היכא דדחו הנישואין מחמת הנדוניא וכיוצא בזה יש להחמיר כדברי מהרי"ק דרב מובהק הוא ובפרט שמורי הרמ"א ז"ל הביא דבריו לפסק הלכה בהג"ה ש"ע אבל מ"מ בנ"ד לא מבעיא אם בדקה עצמה בימים שבנתיים שזו ודאי אינה צריכה ז' נקיים אחרים אלא אפי' אם לא בדקה עצמה בימים שבנתיים אם לא עברו עליה ז' ימים בלא בדיקה זו נמי אינה צריכה לשבעה ימים אחרים כאשר כתבתי למעלה ואפי' מהר"ם ומהרי"ק ז"ל מודו בנ"ד דמאחר דלא דחו הנישואין אלא שמחמת איזה אונס נתעכב הדבר ודאי לא נתיאשה מן שבעה נקיים הראשונים וסמכא דעתא שיבא החתן אחר יום או יומים ורמיא אנפשה ויהבה דעתה שתהיה נקייה ושלא תבא לידי חשש דם חימוד לפיכך לא צריכא ז' נקיים אחרים דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל מג נשאל נשאלתי ע"פ שלוחים המגידים מפי מורה אחד במעשה שאירע באחד שהיה לו יין שרף בעיר אחת והבעלים היו דרים בעיר אחרת וכשהגיע זמן הפסח בקשו הבעלים מיהודי אחד באותו עיר שהיין שרף שם שכשיגיע ערב פסח קודם זמן איסורו שימכור היין שרף לנכרי בדבר מועט על דרך שכתב והתיר מהרא"י ז"ל בתרומת הדשן סימן ק"כ וכן עשה היהודי ומכר היין שרף לנכרי אחד בע"פ קודם זמן איסורו ואחר חג הפסח חזר אותו היהודי ולקח היין שרף מן הנכרי תחת ידו ורשותו ועכשיו טוען אותו היהודי שמה שהציל מן הנכרי לעצמו הציל כי כבר נסתלקו הבעלים מהיין שרף במה שנמכר היין שרף להנכרי קודם הפסח במכירה גמורה כדין תורתינו הקדושה ובשום פני' אינו רוצה להחזי' היין שרף להבעלים והבעלים צועקים לפני רבותינו לעיין בדיני אולי יש תקוה להציל אותן מיד עושקיהן כי הפסד מרובה הוא: וכפי הנשמע שלא היה כח ביד הדיינים להוציא מהיהודי היין שרף על פי הדין עד