משאת בנימין צה

נראה דאפי' היכא דדחו הנישואין מתוך שלא היו יכילין להתפשר בסך נדוניא וכיוצא בזה אפי' הכי אי בדקה עצמה בימים שבינתיים סגי ולא בעי שבעה נקיים אחרים דמאחר שבדקה עצמה הרי חזינן דלא נתיאשה ויהבא דעתא אהנך ז' נקיים הראשונים וההיא דמרדכי בשם מהר"ם מיירי כשנתיאשה הכלה ולא בדקה עצמה בימים שבנתיים אבל היכא דבדקה אינה צריכה לשבעה נקיים ודבר זה חום השכל אינו יכול להכחיש וכי איך יעלה על הדעת שהבדיקה לא תהני. וגם לשון המרדכי הכי משמע שהרי כתב והיא שכחה ולא שמרה ז' נקיים וכו' משמע דבשכחה ולא שמרה מיירי הא אם לא שכחה ושמרה לא אמרינן לא סמכה אדעתא ולא יהבה אדעתא גם בסוף דבריו סיים המרדכי הואיל ודחו הנישואין אז אינה חוששת להנך ז' נקיים כלומר כיון דדחו הנישואין נתיאשה ואינה חוששת לשבעה נקיים הראשונים שספרה כבר לשמור ולבדוק עוד בימים שבנתיים דודאי גמרה בלבה שזה ימים ראשונים יפלו מאחר שנתיאשה מן הנישואין ומ"מ משמע היכא דלא נתיאשה ובדקה עצמה בימים שבנתיים לית דין צריך בשש: ותדע דמהר''ם מיירי בדלא בדקה בימים שבנתיים דאי שבדקה בימים שבנתיים היאך מביא ראיה מההיא עובדא דרבינא דהתם ודאי הוא שבתו של רב חביבא לא בדקה כלל מדאמר ליה וכי לא סבר לה מר להא דרבא דאמר תבעיוה ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים והשיב לו אימור דאמר רבא בגדולה בקטנה מי אמר הרי מדברי המקשן והתרצן משמע שבתו של רב חביבא לא בדקה כלל: דא"כ לא הקשה מידי כיון שישבה ז' נקיים וגם לא היה לו לתרצן לחלק בין גדולה לקטנה דמדברי רבא אין מוכח כלל לחלק בין יהבא דעתה ללא יהבה דעתה ולכל הגירסות שהביאו הפוסקים משמע שרב חביבא לא הוה ידע מלתא דרבא דאמר בין גדולה בין קטנה ומדלא ידע שצריכה לישב שבעה נקיים מלתא דפשיטא הוא דלא ישבה שבעה נקיים ולא בדקה ואם כן אם איתא דמהר"ם מיירי שבדקה בימים שבנתיים היאך מביא ראיה מעובדא דרבינא דמיירי שלא בדקה אלא ודאי על כרחך מהר"ם לא דבר אלא בשלא בדקה אבל כשבדקה בימים שבנתיים פשוט הוא ותדע דמהר"ם דסגי לה בשבעה נקיים הראשונים ודלא כהרב מהרי"ק ז"ל בשורש הנ"ט שאוסר אפי' כשבדקה בימים שבנתים ומוקי דברי מהר"ם ג"כ אפי' כשבדקה והביא ראיות הרבה על זה וכל ראיותיו אינם נכונים בעיני ואשיב על ראשון ראשון. בתחילה הביא מעשה שאירע בימי חורפו והיו בעלי תריסין חולקין בדין זה ולפי דעתו שהאוסרין היו מפרשין דברי מהר"ם שהחמיר אפי' כשבדקה האשה בימים שבנתיים וכו' ואני אומר שמעולם לא עלה על דעת מהר"ם ולא על דעת האוסרין להחמיר כשבדקה בימים שבנתיים והמחלוקת שהיה בין בעלי תריסין שבימי נערותיו אפשר דאותה האשה לא בדקה כלל בימים שבנתיים והאוסרי' היו מביאין ראי' מדברי מהר"ם להצריכ' ז' נקיים אחרים כיון דלא בדקה בימים שבנתיים. והמתירים סוברים דלא חמירא ההיא אשה מאשה רואה ודאי' דקי"ל דסגי בבדיקה אחת בכל ז' ימים בין בסופן בין בתחילתן בההיא אשה נמי אע"פ שלא בדקה בימים שבנתיים מ"מ הרי בדקה עצמה קודם שדחו הנישואין ועדיין לא עברו ז' ימים מיום שבדקה עד זמן חופתה ודברי מהר"ם אפשר לפרש כשעברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה זה היה דעת המתירין וכ"ת לפי דעת המתירין מה אתא מהר"ם לאשמועינן י"ל דהוה אמינא כיון דכבר ספרה שבעה נקיים סמכינן אדברי רשב"א דלעיל דלא בעי ז' נקיים ממש אלא כל זמן שלא הרגישה אפילו לא בדקה נמי סגי וקמ"ל מהר"ם דלא אמרינן הכי וצריכה לז' נקיים אחרים עוד הביא ראיה לאסור אפילו כשבדקה מלשון המרדכי וז"ל דאי באין בודקת לא שייך למימר דלא מסקא אדעתא בהנך ז' נקיים וכו' הוה ליה למימר דכיון דלא בדקה לא הני וגם לא היה לו להזכיר דחיית הנישואין כלל וכו' ע"כ דברי מהרי"ק ואני אומר דאי משום הא לא אריא דלעולם אימא לך דמהר"ם מיירי בדלא בדקה כלל ואפ"ה צריך ליתן טעם לאיסורא משום דלא מסקא אדעתא בהנך שבעה נקיים וגם משום דחיית הנישואין דטעמא משום דלא בדקה עצמה לחוד לא מהני לאיסור שהרי לא חמירא ההיא אשה מאשה רואה ודאית דסגי לה בבדיקה אחת כל שבעה ימים לפיכך הוצרך לומר דשאני הכא דכיון דדחי הנישואין לא מסקא אדעתא