משאת בנימין צד

החתן שיבא או נימא דסגי לה בז' נקיים הראשונים כי הכרה אומרת שלא פסקה לבדו' ערבית ושחרית עד שנכנסה תחת החופה: עוד יש לשאול שאפילו את"ל שצריכה לישב שבעה נקיים אחרים אם תוכל למנות אותן מיום שהודיע החתן שיבא או נימא מאחר שלא היתה יודעת בבירור באיזה יום יבא לא סמכא דעתה עד שנודע לה בבירור באיזה יום ואז סמכה דעתה לבדוק היטב ולמנות ז' נקיים. תשובה יראה דכל כה"ג אין צריכה לז' נקיים אחרים ולא מבעיא אם בדקה עצמה באותן ימים שבינתיים דזה ודאי שפיר דמי מאחר דבודקת עצמה תמיד הא חזינן דיהבא דעתה אהנך שבעה נקיים ומה יש עוד לעשות אלא אפי' אי לא בדקה עצמה כלל בימים שבינתיים נמי אין צריכה לז' נקיים אחרים כל זמן שלא עברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה דלא גרעה אשה זו שאינה אלא משום חשש חימוד מאשה זבה ודאית ומעיינה פתוח דבדיעבד עלו לה שבעה נקיים אע"פ שלא בדקה עצמה רק פעם אחת בשבעה ימים בתחילתן או בסופן או באמצעתן כרב בפרק התינוקת וכמו שפירשו המפרשים ופסקו כוותיה ואע"ג דיש מי שפוסק כרבי חנינא דבעי בדיקה יום א' ויום שבעה והרב ב"י ז"ל חשש לדבריו היינו דוקא באשה רואה ודאי' אבל אשה שתבעוה לינשא שאינו אלא חשש חימוד בעלמא כולי עלמא מודו דסגי בפעם אחד וגדולה מזאת כתב הרשב"א אהא דאמר רבא תבעוה לינשא צריכה לישב ז' נקיים דהנך נקיים לאו נקיים כשאר נקיים דזבה דעלמא קאמר שתהא צריכה בדיקה לפחות בתחלת ז' או בסופו אלא כל שלא הרגישה בדם תוך ז' מיום התביעה נקיים קרי להו ואפילו לא בדקה כלל כל שבעה לא בתחילתן ולא בסופן עד כאן. אלמא דלא בעי בדיקה כלל אפי' פעם אחד רק כל שלא הרגישה בדם נקיים קרי להו ואע"ג דהרא"ש ושאר רבוותא פליגי עליה וגם הרשב"א עצמו סיים בסוף דבריו דיש להחמיר מ"מ לא פליני אלא כשלא בדקה כלל אבל כשבדקה פעם אחת כו"ע מודו דסגי בפעם אחת ואפשר דאפי' רבי חנינא לא פליג עליה דרב אלא באשה רואה ודאית אבל באשה שתבעוה לינשא מודה רבי חנינא דסגי בבדיקה אחת בכל ז' יומי בתחילתן או בסופן או באמצעתן וכן כתב בהדיא רמ"א ז"ל בהג"ה ש"ע סי' קצ"ב דבדיעבד אפילו לא בדקה עצמה תוך שבעה אלא פעם אחת סגי באשה שתבעוה לינשא הרי הוכחנו יפה שכל זמן שלא עברו שבעה ימים בלא בדיקה שאין צריכה לשבעה נקיים אחרים: אמנם אם עברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה כלל בזה יש לספק אם צריכה לשבעה נקיים אחרים דאיכא למימר דעד כאן לא פליגי הנך רבוותא ארשב"א ומצריכי בדיקה אחת תוך שבעה אלא היכא דלא ישבה שבעה נקיים מיום שתבעוה לינשא אבל היכא דישבה בשבעה נקיים אחר התביעה ובדקה עצמה כדינה כו"ע מודו דשוב לא מחמרינן להצריכה שבעה נקיים אחרים אפי' אם עברו עליה שבעה ימים בלא בדיקה כל זמן שלא הרגישה בדם וצ"ע. ולא דמי נדון דידן למ"ש המרדכי במסכ' שבועות ד' של"ז ע"ב וז"ל והר"ם דקדק מרשב"ם מלשונו שאם דחו הנישואין כגון שאין יכולין להתפשר יחד אבות חתן וכלה או מחמת נדוניא או מחמת הוצאות הנישואין אע"פ שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב שבעה נקיים כשיתפשרו וישלימו יחד בדעתן לעשות הנישואין דהכי איתא בפ' התינוקות רבינא איעסק ליה לבריה וכו' עכ"ל הרי לך שכתב המרדכי בהדיא שצריכה נקיים אחרים דיש לומר שאני התם דדחו הנישואין בסבה שלא נתפשרו בסך הנדוניא או בהוצאת החתונה ומתוך כך נתיאשה האשה מן הנשואין ולא יהבא אדעתא אהנך שבעה נקיים הראשונים דסברה כיון דאידחי אידחי וכשם שלא היו יכולין להתפשר עכשיו כך לא יתפשרו לעולם ולפיכך כשחזרו ונתפשרו הוי כמו שתבעוה לינשא מחדש ואיכא חשש חימוד ולכך צריכה לשבעה נקיים אחרים מה שאין כן בנדון דידן דמעולם לא נתיאשה מהנישואין ואע"פ שלא בא החתן לזמן הנישואין בשביל זה לא נתיאשה דמימר אמרה דמחמת איזה אונס מעכב וכשיעבור האונס יבא אחר יום או יומים ומכיון דלא נתיאשה ויהבא אדעתא שוב לא צריכה לשבעה נקיים אחרים ועוד נראה