משאת בנימין צג

קשיא מדידיה אדידיה לכן נראה שמעולם לא עלה על דעת מהרי"ק לאסור שבירת הגף סמוך לגוף היכא דמספקא לן אם נשבר מחיים או לאחר שחיטה והאי שכתב מהרי"ק ז"ל בשורש ל"ה וז"ל אפי' אם היה הספק בטרפות אחר שאין תלוי בשחיטה עצמה כגון בגף שבורה ואין ידוע אם קודם שחיטה אם לאו לא היה לתלות לקולא בכיוצא בזה עכ"ל ומשמע בהדיא כדברי הרב ב"י והרב רמ"א ז"ל נראה דסרכא דלישניה נקטיה הכי להרב מהרי"ק ז"ל ולא נקטיה אלא לסימנא ולדוגמא לומר דאפי' בספק שאינו בספק שחיטה כגון שבירת הגף לא תלינן להקל ולאו דוקא שבירת הגף אלא שבירת העצם או כיוצא בזה ולכך סיים בדבריו וכתב וכיוצא בזה ומעולם לא ירד מהרי"ק ז"ל במקום זה לעיקר הדין של שבירת הגף ולפום ריהטא נפל בפיו שבירת הגף לכן אין ללמוד מדברי מהרי"ק ז"ל במקום זה לדין שבירת הגף וכמו שכתבתי למעלה דא"כ קשיא מדידיה אדידיה ואל תתמה דכיוצא בזה מצינו הרבה בדברי הפוסקים שבמקום זה כותב הדין כן ובמקום אחר כותב להפך וסותר דבריו הראשונים וכל כה"ג סמכינן אמקום שכתב שם עיקר הדין ובהדיא אמרינן בפרק אחד דיני ממונות אמתני' דיני ממונו' דנין ביום וגומרין בלילה דמקשה תרי סתמי אהדדי ומשני דהאי סתמא עדיף משום דקתני גבי הלכתא דדינא ופרש"י דקתני לה גבי הלכתא גבי דיני ממונות ש"מ היא עיקר למילף מינה דאלו ההיא דכל הכשר במסכת נדה תניא רבי אגב גררא ועוד נראה להוכיח דלא איירי מהרי"ק אלא בחד ספיקא כגון דחזינן דניקבה הריאה אבל לא בשבירת הגף ממש היכא דאיכא לספוקי אי ניקבה הריאה אי לאו שהרי עיקר הדין בתשובת מהרי"ק שם הוא בשמוטת הסימנים שנמצאו ולא ידעינן אם נשמטו קודם שחיטה או לאחר שחיטה שאוסר מהרי"ק ז"ל ומסיק דאינו אלא חד ספיקא ועל זה מביא ספיקא דשבירות הגף ואי איתא דלשבירות הגף ממש מכוין א"כ לא דמי האי ספיקא דשבירת הגף לספיקא דשמוטת הסימנים שהרי בשבירת הגף איכא ספק ספיקא ספק מחיים ספק לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה ואלו בספיקא דשמוטת הסימנים אינו אלא חד ספיקא כמו שכתב הרב מהרי"ק ז"ל בעצמו וא"כ איך הוא מדמה אלו הספיקו' להדדי אלא ודאי ע"כ לא נתכוין מהרי"ק ז"ל לשבירת הגף ממש אלא דוקא בנקיבת הריאה מחמתו דליכא אלא חד ספיקא או נתכוין לשבירת העצם בעלמא כגון שבירת עצם האמצעי ברגל העוף דאינו אלא חד ספקא. ובסוף דברי מהרי"ק סמוך לזה מזכיר ספק שבירת העצם ואינו מזכיר ספק שבירת הגף מכל זה נראה פשוט שמעולם לא עלה על דעת מהרי"ק ז"ל להחמיר בספק שבירת הגף. והרב ב"י ז"ל וגם הרב רמ"א ז"ל שלמדו מדברי מהרי"ק ז"ל להחמיר דבריהם אינם נכונים ויצא לנו הדין דכל היכא דמספקא לן אי נעשה מחיים אי לאחר שחיטה בין בנשבר בין בנשמט סמכינן אספק ספקא להקל ולהכשיר ואפי' אי ליכא למתלי במידי כ"ש היכא דאיכא למיתלי במידי כגון בזריקה כדרך השוחטין שזורקין התרנגולים ונחבטים ע"ג קרקע דאיכא למיתלי בכה"ג ולהכשיר ואע"ג דלענין שמוטת הסימנים כתב מהר"י קולון ז"ל בתשובה הנזכרת דאין תולין בזריקה ופירכס ע"ג קרקע שאני התם דספק בשחיטה הוא וכל ספק בשחיטה פסול ולא תלינן בשום דבר גם לא מהני שום ספק ספקא כמו שכתב כל זה מהרי"ק ז"ל אבל בנדון דידן דאינו ספק בשחיטה וגם אינו איסור גמור אפי' הוה ידיע לן בודאי שבחיי' נשבר הגף תלינן שפיר להקל ובס"ס ואפי' ליכא למתלי במידי יש להכשיר בין בשבורה בין בשמוטה ואין לחוש כאשר בארנו דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל ועיין לקמן בסי' נ': מב שאלה כלה לבשה רבנים וספרה שבעה נקיים אדעת הנשואין שהיו מוגבלין לר"ח ניסן וכשהגיע ר"ח ניסן לא בא החתן ועמד החוצה עד שלמחרתו בא ציר מהחתן להודיע דאיתילד ליה אונסא בדרך ולכך לא בא לזמן הנשואין והודיע שמיר כשיעבור האונם ביום או יומים יבא לעשות הנשואין ועשו החופה יום שני או שלישי אחר ר"ח ניסן ועתה שאל השואל אי צריכה הכלה לחזור ולספור שבעה נקיים מחדש מיום שהודיע החתן