משאת בנימין צ

הרשב"א והר"ן והטור י"ד סי' פ"א ורבינו ירוחם ושאר המחברים אלמא דאפי' בנקיבת קרום של מוח דאינו אלא חד ספיקא סמכינן לחזקה ולקולא ואמרינן העמד בהמה על חזקתה והשתא הוא דנטרפה ואע"ג דהתם לא סמכינן אחזקה לבדה אלא מטעם דמצרפין הרוב לחזקה שרוב בהמות בחזקת כשרות הם כמו שכתבו שם המחברים היינו משום שחזקה של בהמה אינה ברורה שהרי משעה שנולדה בהמה לא בריר לן אפי' שעה אחת שלא ניקב קרום של מוח עד שעלתה לה לבהמה שנה שלמה דאז חזינן למפרע שבשעה שנולדה לא היתה טרפה למ"ד טרפה אינה חיה וכיון דאינה חזקה ברורה לא הוי חזקה גמורה ולהכי צריכין אנחנו לצרף רוב לחזקה כמו שכתבו כל זה התוס' והרא"ש ושאר המחברים אבל היכא דאיכא חזקה ברורה אפי' רגע אחד סמכינן אחזקה לבדה אפי' אינה אלא חד ספיקא הרי הוכחנו יפה דסמכינן אחזקה אפי' לקולא וק"ו דיש לילך אחר חזקה לחומרה כמו שכתבנו: ומהשתא האי עובדא דר"ת דנמצא הסכין פגום נאסרה התרנוגולת כאיסור ודאי ולא מכח ספק דאין כאן ספק כלל אלא נבילה גמורה היא כאשר בארנו למעלה ולפיכך כשנתערבה אח"כ בתרנגולת אחרות הוי כאיסור ודאי שנתערב ברוב ואי לאו דהוי בנוצתה והוי חתיכה שאינה ראויה להתכבד הוי אסרינן לכולהו כאיסור ודאי שנתערב בחתיכה הראויה להתכבד וכן כתב בהדיא באיסור והיתר הארוך כלל כ"ו דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא איתחזק איסורא ופשוט הוא והרב ר"מ איסרלס ז"ל בספר תורת חטאת כלל מ"ג סעיף ז' הביא בעל איסור והיתר הארוך ונחלק עליו והביא ראיה דשרינן ספק ספקא אפי' בדאתחזק איסורא וטעות הוא בידו כמו שהוכחתי למעלה בהרבה ראיות מתוך התלמוד ומתוך התוס' והראיות שהביא הרב רמ"א ז"ל אין בהם שום ממש דמה שהביא ראיה מדברי הרשב"א ז"ל דמהני ס"ס אפי' בדבר שהיה לו חזקת איסור האי חזקת איסור לא מיירי בכה"ג כמו שכתב הרשב"א בהדיא באותה תשובה דהיכא דהוה ליה חזקה גמורה לא מהני ס"ם אלא מיירי בחזקת ספק איסור כגון ספק חלל שנחלקו בו רבן גמליאל. ור' יהושע במסכת כתובות ולפי דעת השואל קרא אותו חזקת איסור כמבואר שם ועל זה כתב שם דשרינן ספק ספקא אפי' אי איתחזק איסורא ורצונו לומר דמהני ספק ספקא אפי' אי איתחזק איסורא ספק איסור כמו ספק חלל דמסכת כתובות שמביא שם אבל חזקה גמורה כגון האי דרב הונא כתב שם בהדיא דלא מהני ס"ס עוד הביא ראיה מספק דרוסה שנתערבה דאי לאו טעמא דספק הראשון מגופו הוה ספק ספקא והוה מתירין אע"ג דהיה לו חזקת איסור דאבר מן החי עכ"ל וכבוד הרב במקומו מונח דמה נין ספק דרוסה אצל חזקת איסור אבר מן מן החי וכי בשביל שהבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת לא נוכל לומר דלא חיישינן לספק דרוסה הא לאו הא בהא תליא ויכול להיות שהבהמה בחזקת איסור אבר מן החי עומדת גם יכול להיות שאינה נדרסת מעולם דזה לא מכחיש לזה וכל בהמות דעלמא נמי בחזקה איסור עומדת ואין בהם שום חשש דרוסה ואנן לא אמרינן דאי אתחזק איסורא לא מהני ספק ספקא אלא כשהא בהא תליא דהיינו כשהחזקה והספקות בענין אחד כגון בהמה בחייה בחזקת איסיר עומדת שהחזקה היא בענין השחיטה והספקות ג"כ בענין השחיטה כגון דספקא לן אי שהה אי דרס אי שחט בסכין פגומה או שמא בעור נפגם או שמא בעצם המפרקת דזה מכחיש את זה דכי אזלינן בתר חזקה דבחזקת איסור עומדת. ע"כ נאמר דשחיטה שאינה ראויה היא ואיך נאמר אח"כ דס"ס שרי ושחיטה ראויה היא ואי אזלינן בתר ספק ספקא ונאמר דשחיטה ראויה היא איך נאמר אח"כ בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ושחיטה שאינה ראויה היא בכה"ג אמרינן דלא מהני שום ספק עד שיודע במה נשחטה דכל כמה דלא ידעינן בודאי דנשחטה כראוי הרי היא בחזקת שאינה שחוטה ולא מהני שום ספק ספקא אבל אי ידעינן שפיר דנשחטה כראוי בלי שום ספק דאזלה לה חזקת איסור בחייה שהרי נשחטה כראוי אלא שהספק בא מצד אחר כגון ספק דרוסה בהא ודאי שרינן ס"ס דהא לענין ספק דרוסה אין לנו שום חזקת איסור ואדרבא כל בהמה בחזקת דרוסה