משאת בנימין פט

הראיה השניה הביא הרב הנזכר מעובדא דר"ת ור"י בהג"ה שערי דורא וז"ל פעם אחת שחט ר"י הרבה תרנגולין לחופה אחת ובדק הסכין בין כל אחת ואחת ולאחר ששחט הרבה מצא הסכין פגום ולא הכיר לאיזה תרנוגלת מצא ושאל את רבינו תם והשיב תשליך אחד ואז הכל מותרין ובטילה היא דאינו ראויה להתכבד כיון שעדיין נוצות עליה ומחוסר תיקון גדול ואע"ג דכל אחת קיימא בס"ס ספק אם זו היא אם לא ואת"ל זו היא דלמא בעצם המפרק' נפגמה מ"מ מיד כשנפגום הסכין היתה אסורה ואין להתיר בלא השלכת אחד עכ"ל המעשה והנה לא התיר אלא מטעם שהיו בכאן נוצות והוי דבר שאין ראוי להתכבד הא לאו הכי הוה אסור אף כי לא נודע איסור הפגימה רק לאחר שנתערב עכ"ל הרב ר"י כ"ץ ז"ל ודבריו אלה תמוהין מאוד מפני כמה טעמים חדא דמי הגיד לי להרב דבהאי עובדא לא נודע הפגימה עד אחר התערובות דלמא בנודע הפגימה קודם התערובות מיירי ואחר שנודע הפגימה ונאסרה נתערבו תלי טעמא דהתירא בטעם הנוצות דהוי חתיכה שאינה ראויה להתכבד אבל אין הכי נמי אי לא הוי נודע הפגימה עד אחר התערובות לא היה צריך לטעמא דנוצות דאין ראוי להתכבד ועוד דהא ר"ת ס"ל דכל ס הרי בכל ענין ואפי' כשהספק האחד בגופו והשני ע"י תערובות ואפי' בחתיכה הראויה וכו' כאשר ביארנו למעלה וא"כ אף את"ל דלדעת ר"י לא ברי ס"ס בכהאי גוונא כשהתערובות בדברים החשובים מ"מ לדעת ר"ת שרי בכה"ג ואפילו בדברים החשובים וא"כ למה תלי טעמא דהתירא בטעם הנוצות דלא כוותיה ודוחק לומר דאף ר"ת ס"ל הלכה למעשה כדעת ר"י דמסתמא ההוא עובדא הוה בבחרותו של ר"י ועדיין לא היה נחלק על ר"ת ועוד דדברי ר"ת הם עיקר להלכה יותר מדברי ר"י כמו שכתב הרשב"א לתורת הבית והביא ראיה לדברי ר"ת מירושלמי: גם הרב ב"י הביא דברי הרשב"א בטור י"ד סי' ק"י עוד כתב הרשב"א בתשובה סי' ת"א כי דעתו נוטה לדברי ר"ת להלכה וקצת מהמחברים כגון סמ"ק וא"ז פסקו להדיא כר"ת אפי' להלכה למעשה אלא שקצת מהמחברים חששו לדברי ר"י לענין הלכה למעשה כאשר כתבתי כל זה למעלה וא"כ איך יעלה על דעת לומר שר"ת עצמו לא סמך על דבריו וחשש לדברי ר"י לכך נראה דהאי עובדא דר"ת טעמא אחרינא אית ביה ואפי' לדעת ר"ת אין כאן ס"ס משום דקי"ל רב הונא בפרק קמא דחולין דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה ומשמע דכל כמה דלא נודע לן במה נשחטה עדיין בחזקת איסור קיימת ואין לנו להוציאו מחזקתה מכח ספק שחוטה כמו שפי' רש"י שם בשמעתתא ואפי' אם היה בה כמה ספיקות לא מהני דלא שרינן ס"ס אלא היכא דלא איתחזק איסורא אבל היכא דאיתחזק איסורא לא מהני אפילו כמה ספיקות להוציאו מחזקתו וכדאמרינן התם בעובדא דרב יוסף דטריף עד תליסר חיותא וקאמר התם כמאן אי כרב הונא אפי' בקמייתא ואע"ג דאיכא התם כמה ספיקות ספק בקמייתא אפגמיה ספק בבתרייתא ואת"ל בקמייתא שמא בעצם המפרקת אפגמה ואת"ל בעור אפנים שמא לא שחט הסמנים כנגד הפגימה כמו שכתבו התוס' שם ואפי"ה לא מהני מידי מאחר דאתחזק איסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הלכך כל ספק בשחיטה לא חשבינן ליה כספק איסור אלא בודאי איסור דחזקה ילפי' ליה מקראי בפ"ק דחולין וכיון דחזקה מדאורייתא אין ספק מוציא מידי חזקה ודאית והוי כאלו אין כאן ספק לל ואפי' לקולה אזלינן בתר חזקה ואין ספק מוציא מידי חזקה כמו שכתבו שם התוספת בהדיא ובהדיא אמרינן בשמעתא קמייתא דמס' נדה העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל. ואמרינן התם דחשבינן ליה להאי טמא כטמא ודאי ואפילו לשרוף קדשים עליו ואע"ג דבספק טמא הוא דשמא לא היה המקוה חסירה בשעה שטבלה והוה לן לתלות ולא לשרוף הקדשים כמו באשה לבית הלל דאמרי מפקידה לפקידה אפ"ה חשבינן ליה כודאי טמא לשרוף קדשים עליו משום דהעמד טמא על חזקתו וכאלו לא הוי שום ספק כלל ועוד דגבי גבינות שנעשו מחלב בהמה ונמצאת טרפה כתב הרא"ש בפרק קמא דחולין אם הוא טרפות שאפשר שלא אירע לה אלא עתה כנין ניקב קרום של מוח וכיוצא בזה מותד דאמרינן השתא הוא דנטרפה והכי הוא מסקנת הרשב"א