משאת בנימין פח

שזה קאי על ספק ספקא של ר"י דהיינו ספק אחד בגופו והספק השני על ידי תערובת מזה הוכיח הרב הנ"ל בתשובה הנזכרת והביא ראיה לדבריו כמבואר שם ובאמת שהרב ב"י שגג בביאור דברי הטור וכתב שזה דעת ר"י ואינו כן שאין דברי הטור במקום זה כלל לדעת ר"י רק עיקר כוונת הטור לומר שאלו י"א חולקין על ענין שלמעלה שכתב הטור והא דשרינן ס"ס דוקא ע"י תערובות וכו' עד שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו ור"ל שהס"ס שע"י שני תערובות מותר אפילו בדברים החשובים מש"כ בס"ס שהספק הא' בגופו והספק השני ע"י תערובות שנתערב בדברים חשובים שאינו בטל אפילו באלף ועל זה כתב וי"א שאפילו בס"ס ששני הספקות ע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים דאין לחלק בין ס"ם שע"י תערובות ובין ספק ספקא שהספק הראשין בגופו ומחלוקת זה תמצא מבואר בשם רבינו ברוך בסמ"ק בהג"ה סימן רי"ד וביאור זה אמת ופשוט הוא שכוונת הטור על ס"ס ששני הספקות ע"י תערובות שהרי כתב בהדיא וי"א שאפי ס"ס שע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים ואותו ס"ס של ר"י לא מקרי ס"ס שע"י תערובות רק כשב' הספקות שניהם ע"י תערובות זהו נקרא ס"ס שע"י תערובות וכן כתב נמי הטור לעיל מיניה בסמוך והא דשרינן ס"ס דוקא ע"י תערובות וכו' עד שכיון שספק הראשון היה בגופו אין להתירו וכו'. הרי בהדיא שאותו ס"ס של ר"י קורא אותו הטור ספק בגופו והספק ספקא שע"י שני תערובות קורא אותו ע"י תערובות ועוד דאם כפירוש ב"י לא שייך לומר וי"א שהרי זה הדין עצמו שכתב הטור לעיל מיניה בסמוך ואם כן למה חזר וכפל אותו ולמה כתב בלשון וי"א ולעיל מיניה כתב דין זה בסתמא כאלו הוא מוסכם בלי פקפוק ואחר כך כתב אותו בלשון וי"א ודוחה אותו שכתב עליו ולא נהירא ועוד דאם כן זה שכתב הטור ולא נהירא ומביא ראיה מע"ז אינו ראיה כלל דבע"ז לא שרינן ס"ס אלא כשב' הספקות ע"י תערובות כדמוכח בשמעתתא דטבעת של ע"ז בפ' התערובות וא"כ כשל העוזר ונפל העזור ולפי דעתי שטעות נפל בספר ב"י מצד המדפיסים או אפשר שהרב ב"י עצמו הציץ בין החרכים במה שכתב כבר נתבאר שזה דעת ר"י אצל וי"א שאפילו בס"ס שע"י תערובות והיה לנו לכתוב זה לעיל מיניה אצל אבל ספק טרפה שנתערבה באחרות כולם אסורות: ועוד אני אומר דאין לנו להחמיר כל כך ולחוש לדברי ר"י מאחר שמשמעות הפוסקים שדברי ר"ת הם עיקר אלא שכתבו שיש לחוש לדברי ר"י וכן כתב הרשב"א בת"ה הביא ראיה לדברי ר"ת מהירושלמי ובתשובה סימן ת"א כתב בפירוש שדברי ר"ת הם עיקר ואמת להלכה ולא למעשה והסמ"ק והא"ז וקצת מרבוותא פסקו כר"ת להלכה למעשה הלכך אף על גב דאנו מחמירין וחוששין לדברי ר"י מ"מ מאחר דאשכחן הרב ב"י וא"ז וסמ"ק שכתבו שגם ר"י מודה שאין להחמיר בספק טרפה שנתערב ברוב כשלא נודע הספק עד אחר התערובות יש לנו לסמוך עליהם בכה"ג שאינו אלא חומרא בעלמא ובאיסור דרבנן ואפילו אם היה הטור חולק עליהם בהדיא וק"ו שהטור לא דבר בזה כלום אלא שהרב בעל שארית יוסף רוצה לדקדק כן מדברי הטור כפי דעתו שהבין בדברי הטור וכבר בארנו למעלה שאין כוונת הטור כלל כדעתו והבנתו ולא יתכן לבאר דברי הטור רק בדרך שביארנו ולפי הדר' שביארנו אין ראיה כלל מדברי הטור ולא קשה מידי מה שהקשה אמה שהביא הטור ראיה מע"ז דילמא ההיא דע"ז מיירי כשלא נודע עד אחר התערובות השני ודעת הי"א מיירי דוקא כשנודע קודם התערובות השני דהשתא ליכא נפקותא כלל בין נודע ללא נודע דהא אפי' אם נודע קודם התערובות השני אין כאן איסור דאורייתא שכבר נתבטל האיסור ברוב ומדאורייתא חד בתרי בטל אפי' בדברים החשובים ואנן לא מחלקינן בין נודע ללא נודע אלא לדברי ר"י שאוסר ס"ס כשהספק הא' בגופו דבזה ודאי יש לחלק בין נודע ללא נודע דכשנודע הספק שבגופו קודם שנתערב אז היה אסור מדאורייתא ולפיכך כשנתערב אח"כ הוי ממש כאלו נתערב איסור ודאי דאינו בטל אפ' באלף מש"כ כשהסק הראשון ע"י תערובות ודי בזה שכתבתי לביטול ראיה הראשונה של בעל שארית יוסף הראיה