משאת בנימין פז

מדאמרינן בפרק תערובות גבי שור הנסקל שנתערב דפריך ונכבשינהו דניידי וכו' ומשני גזרה שמא יקח מן הקבוע פי' ולא שרי אלא הפורש מעצמו מתערובות הראשון ויתערב בתערובות השני אלמא אף על גב שנודע הספק הראשון מדפריך ונכבשינהו דניידי אפילו הכי שרי בתערובות השני ואפי' בלא תערובות השני היה שרי מיד כשפירש מתערובות הראשון אי לאו דגזרינן שמא יקח מן הקבוע וגדולה מזה כתב הרא"ש בתשובה שאם נתערב האיסור בתוך רוב ההיתר וקודם שנודע התערובת לקח אחד מהן ואחר כך נודע התערובות דמה שלקח קודם שנודע שרי אף בלא תערובות השני ולא שייך הכא גזרה שמא יקח מן הקבוע גם הטור והרב ב"י הביאו דברי הרא"ש בסי' ק"י אלמא דכשלא נודע הספק הראשון עד אחר שפירש מתערובת הראשון דשוב לא בעי תערובת שני ומה שהצריכו חז"ל תערובת שני היינו דוקא כשנודע ספק הראשון קודם שפירש ואפילו הכי שרי בתערובת שני גם הברייתא דט' חניות דקתני ובנמצא הלך אחר הרוב מוכח גם כן דהא דשרינן ע"י שני תערובות מיירי בכל ענין ואפילו נודע הספק הראשון קודם התערובות השני גם בפרק התערובת בשמעתתא דטבעת של ע"ז שנפלה לק' טבעות נמי מוכח כן ועיין בדברי המחברים בהלכות אלו דכולהו מוכיחין כן: ומכיון דהוכחנו יפה שאותו ס"ם שע"י שני תערובות שרי בכל ענין ואפי' בנודע התערובות הראשון קודם התערובות השני א"כ ממילא שמעינן גם לאותו ס"ס דבענין אחד ובגוף אחד דשרי גם כן בכל ענין מאחר דדמו להדדי כאשר כתבתי למעלה ודלא כהג"ה הנזכרת: מהשתא מדהא ליתא מה שכתב בהג"ה מדין ב' ספיקות בענין אחד ובגוף אחד כאשר כתבנו. הא נמי ליתא מה שכתב מדין ספק אחד בנופו ספק שני על ידי תערובות ויצא לנו הדין דכל ספק ספקא מענין אחד בין בגופו בין על ידי תערובות שרי בכל ענין בין נודעו ב' הספיקות יחדיו ובין שנודע ספק הראשון קודם התערובות הש והס"ס שלא מענין אח' כגון שהספק הראשון בגופו והשני ע"י תערובות אז אין לאסור רק כשנודע ספק הראשון קודם התערובות אבל אם לא נודע עד אחר התערובות שרי סוף דבר בנדון דידן שנתערב ספק טריפה בין שאר חתיכות ברובא מותר מכח ספק ספקא ואף ע"ג דשתי הספיקות לאו מענין אחד הם אפילו הכי אין לחוש כאשר הוכחנו למעלה אם מטעם שאין כאן איסור ברור משני הצדדים שהאיסור שנתערב אינו איסור ודאי וגם התערובות אינן חתיכות הראויות להתכבד לדברי הרשב"א ושאר חכמים המתירין ואם מטעם שלא נודע הספק הראשון עד אחר התערובות מכל הני טעמי כל החתיכות מותרות דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. לח אחר שכתבתי תשובה זו ראיתי תשובה אחת להרב רבינו יוסף כהן ז"ל בספר שארית יוסף שקורא תגר על הב"י שמחלק בין נודע קודם התערובות לנודע אחר התערובות והביא ראיה מן הטור י"ד ומהג"ה שערי דורא שר"י אוסר כשהספק הא' בגופו בכל גוונא ואפי' אי לא נודע הספק הראשון עד אחר התערובות וחי נפש הכותב כי אותה תשובה אינה עולה על שלחן מלכים הן מצד גוף הדין בענין הנוצות שבאווזא שאסר האווזא שלא כדין. הן בענין שאר הדברים המבוארים שם ואין כאן מקימו לדבר בדברים שאינם לענינינו ואני לא באתי אלא להתוכח עם הרב הנזכר במה שקרא תגר על הרב ב"י בדין הספק ספקא של ר"י שלא מענין אחד ואומר שאין בכל ראיות של הרב ר"י כ"ץ שום ממש כאשר אבאר: הראיה הראשונה הביא הרב הנזכר מטור י"ד בסי' ק"י שכתב הטור וז"ל וי"א שאפי' בספק ספקא ע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים כו' עד ולא נהירא דס"ס מותר אפילו בע"ז וכו' עכ"ל הטור וכתב הב"י ומ"ש רבינו וי"א שאפילו דס"ס שע"י תערובות אין להתיר בדברים החשובים כו' כבר נתבאר שזהו דעת ר"י ומ"ש ולא נהירא וכו' כבר כתבתי בסי' נ"ז שאין זו קושיא כלל עכ"ל הב"י מדברי הטור והרב ב"י הנזכרים שפירש דברי הטור שכתב וי"א שאפילו בס"ס שע"י תערובות וכו' שזה