משאת בנימין פו

שהביא ב"י בטור י"ד סי' ק"י שכתב דברי ר"י שאין להתיר ס"ס שלא מענין אחד וסיים בסוף דבריו וז"ל דהאיך אתה אומר שמא לא זה הוא ואת"ל זה הוא שמא אותו ספק מותר היה והלא כבר אוסרתו מספק שנפל בגופו ואחר שאוסרתו היאך אתה חוזר ומתירו עכ"ל הרי שדקד' הרשב"א ז"ל בלשונו וכת' והלא כבר אוסרתו וכו' ומאחר שכת' אוסרתו היאך אתה חוזר ומתירו ור"ל מאחר שכבר היה נודע ונאסר קודם שנתערב איך אתה חוזר ומתירו אחר שנתערב ומשמע דאם לא נודע ונאסר קודם שנתערב ואחר שנתערב נודעו שתי הספקות בפעם אחד שרינן מכח ספק ספקא וז"ל באו"ה בריש כלל כ"ו דכשנודע מתחילה שזאב דרסה הוי ספק אחד באיסור דאורייתא ונעשית באותו פעם כודאי וכשנתערבה אח"כ הוי כוודאי איסור שנתערבה עכ"ל הרי שתלה טעמו של ר"י בעל התו' במה שאוסר ספק ספק' שלא מענין אחד בנודע הספק האחד ונאסר ואח"כ נתערב: אמנם באו"ה בהגהות שנדפסו בסוף הספר כתב בהדיא דהיכא שהספק האחד בגופו והשני על ידי תערובות דאסור בכל ענין ואפי' לא נודע הספק הא' עד אחר התערובות דאותו חילוק היכא שנודע הספק קודם התערובו' או היכא שנודע לאחר התערובות אינו אלא בספק ספקא שהוא בענין אחד ובגוף אחד דגם שם לא שרינן אלא כשנודעו שתי הספקות בפעם אחד והרב רמ"א ז"ל בספר תורת חטאת כלל מ"ג סי' ז' הביא דברי הטור י"ד ודקדק מדבריו שכל ס"ס שאינו בענין אחד אסור בכל ענין עוד הביא דברי האו"ה לפסק הלכה שאפי' ס"ס שהוא בענין אחד ובגוף אחד לא שרינן אלא כשנודעו שתי הספקות בפעם אחד אבל אם ספק הראשון בגופו וספק השני ע"י תערובות אסור בכל ענין אפי' כשנודעו שתי הספקות ביחד והאמנה כי דקדוק זה שדקדק הרב רמ"א ז"ל מדברי הטור לא משמע כלל שהרי הטיר כתב סתמא כדברי ר"י בעל התוספות דספק טרפה שנתערב באחרות כולן אסורות ולא חילק בין נודע הספק קודם התערובו' ובין נודע לאחר התערובו' וממה שכתב סתמא ליכא למשמע מיניה כלל שהרי גם ר"י וכל הפוסקים כתבו סתמא ואעפ"כ כתב ב"י דהיינו דוקא כשנודע הספק קודם שנתערב אבל אם נודע אחר התערובות מודה ר"י דשרי מכח ספק ספקא וא"כ במה נשתנו דברי הטור לדקדק מדבריו טפי מדברי שאר הפוסקים גם מה שדקדק מדברי האיסור והיתר הארוך אינו מחוור כי חפשתי בכל ספר האו"ה ולא מצאתי שכתב כן רק מצאתי ראשי הדברים בספר האו"ה ריש כלל כ"ו וסוף הדברים מצאתי בהגהות שנדפסים בסוף הספר השייכים לכלל כ"ו והבאתי לשונו למעלה ובאמת שבאותה הגה"ה כתב בהדיא כשהספק הא' בגופו והספק הב' ע"י תערובות דלא שרינן מכח ס"ס ואפי' נודעת ב' הספקות ביחד ואם כן לא היה צריך הרב רמ"א ז"ל לדקדק ולדחוק מאחר שכתב בהדיא ומאחר שהדברים אלו הם דברי ההג"ה הנזכרת ודברי האו"ה עצמו חולק על ההג"ה זו כאשר כתבתי דבריו למעלה אם כן יותר יש לנו לסמוך על דברי הרב רבינו יונה המחבר דרב מובהק וגדול היה משנסמוך על דברי ההג"ה שלא ידענו מי ילדה וכתבה ולאו מר בריה דרב אשי חתם עלה. ועוד שהרי כתבנו למעלה בשם הרב רבינו יוסף קאר"ו שכתב גם כן בהדיא כדברי רבינו יונה וגם לשון הרשב"א ז"ל משמע כדבריהם הלכך כוותייהו נקטינן דרבים וגדולים נינהו וגם מסתבר טעמייהו ועוד שדברי הג"ה זו אין לה יסוד ושורש לא מתוך הפוסקים ומהיכן למד זה דלא שרינן ס"ס בענין אחד ובגוף אחד רק כשלא נודע ספק הראשון עד אחר התערובות ואדרבה נראה להוכיח היפוך הדברים שהרי כל המחברים השוו הס"ם שבענין אחד ובגוף אחד לאותו ס"ס שע"י שני תערובות שהוא בענין אחד ובשני גופי כמו שכתב בסה"ת סימן ע"ו ובסמ"ג סמל"ת סימן קמ"א ושאר המחברים גם כן כתבו כן. ומדבריהם משמע דדמי ממש להדדי כל ספק ספקות שבענין אחד הן בגיף אחד הן ע"י שני תערובות ואותו ס"ס שעל ידי ב' תערובות על כרחך שרי בכל ענין ואפי' נודע שנתערבו האיסור מיד בתערובות הראשון קודם שנתערב בתערובת השני הלכך גם הספק ספקא בענין אחד ובגוף אחד שרי בכל ענין דהא דמו ממש להדדי: וזה שכתבתי שהספק ספקא שע"י שני תערובו' שרי בכל ענין דבר זה ברור הוא ומוכרח מדאמרינן