משאת בנימין פה

ובנדון דידן כיון שהחתיכות היו חיות ולא מבושלות וגם גדולות יותר מדאי אינן ראוין ליתן לפני האורחים ובטל חשיבותייהו ואפי' חד בתרי בטל לדעת הרשב"א ז"ל וקצת מרבוותא מ"מ היה נראה לאסור כל הבשר משום שאי אפשר להתיר מכח ספק ספקא מאחר שרוב המחברים חששו לדברי ר"י בעל התוספות שכתב דלא שרינן ספק ספקא אלא מענין אחד דהיינו בתרי רובא כגון מרובא לרובא או שהספק ספקא הוא הכל בגופו כמו ספק זינתה תחתיו או לא זינתה תחתיו ואת"ל זינתה תחתיו שמא באונס זינתה. אבל ספק ספקא שהספק האחד בגופו וספק השני ע"י תערובות לא מהני ודברי ר"י תמצא מבואר באורך בספר התרומות סימן ע"ו ובסמ"ג סמל"ת סימן קמ"א והספק ספקא שבנ"ד נמי לאו מענין אחד הוא שהרי הספק הראשון הוא בנופו שמא היו המים מגולים שמא לא היו מגולים והספק הב' לאו בגופו הוא אלא ע"י תערובות ומאחר שאין שתי הספקות מענין אחד אי אפשר להתיר לדעת ר"י שחששו לדבריו רוב המחברים. גם אין להתיר מטעם שהחתיכ' האסורה היה חיה וגדולה יותר מדאי ואינה ראוי' להתכבד וליתן לפני האורחים ובטל חשיבותא לדע' הרשב"א וקצת מהחכמי' שהרי הרא"ש ז"ל וכל הנמשכי' אחריו דתו דברי הרשב"א ודברי המתירין וסבירא להו דבשביל זה שהחתיכות חיות או גדולות יותר מדאי לא בטל חשיבותייהו מאחר שבידו לבשל הבשר ולחתוך חתיכות קטנים וכל רבותינו האחרונים כדעת הרא"ש סבירא להו הלכך אין לנו להתיר לא מטעם ספק ספקא ולא מטעם שהחתיכות הן חיות וגדולות יותר מדאי: אמנם עדיין יכולין אנחנו לטעון ולצדד ולומר דאף את"ל שאנחנו חוששין לחומרא בדין ס"ס כדברי ר"י ולא שרינן אלא א"כ ב' הספקות הם מענין אחד וגם בדין חתיכה חיה או גדולה יותר מדאי אנו מחמירין לומר שלא בטל חשיבותייהו ואפילו באלף לא בטל כדברי הרא"ש ושאר רבוותא מ"מ לא מצינו שחששו לדברי ר"י אלא כשנתערב ספק טרפה בדברי' החשובי' לכולי עלמא כגון המבושלת ואינה גדולה יותר מדאי' אבל כשנתערב בדברים שאינם חשובי' כ"כ כגין בנדון דידן שהתתיכות היו חיות וגדולות יותר מדאי ובטל חשיבותייהו לדעת הרבה מרבוות' אפשר לומר שכולי האי אין חוששין לדברי ר"י ובכה"ג סמכינן אדברי ר"ת ושאר רבוותא דסבירא להו דכל ספק ספקא שרי בכל ענין ואע"ג דאין שתי הספקות מענין אחד ור"י עצמו אפשר שיודה בזה להקל גם בדין חתיכה חיה או גדולה יכול לומר דעד כאן לא החמירו לומר דלא בטל חשיבותייהו אלא באיסור ודאי שנתערבה דאינו אלא חד ספיקא אבל בספק טריפה שנתערב בחתיכות חיות וגדולות כמו בנ"ד כולי האי ליכא להחמיר וסברא נכונה היא דמה לנו להחמיר נ"ד שאין כאן איסור ברור בשום צד דבשלמא האי ספקא דר"י בעל תוספו' איכא איסור ברור מצד א' שהחתיכה היא חשובה ממש בלי פקפוק ומדרבנן אפי' באלף לא בטל גם ספק דחתיכה חיה או גדולה שמחמיר הרא"ש ז"ל נמי איכא איסור ברור מצד אחד שהאיסור שנתערב הוא איסור ודאי בלי ספק אבל בנ"ד שאין כאן איסור ברור משני הצדדין שהרי האיסור שנתערב אינו איסור ודאי אלא ספק איסור וגם התערובות אינו תערובו' חשוב לדברי הרשב"א וקצת מרבוותא נוכל לומר דשרי לדברי הכל ומאחר שהוכחנו דבנ"ד אפשר דלכולי עלמא שרי אין להחמיר באיסור דרבנן שהרי מדאורייתא חד בתרי בטל אפי' בדברים החשובים ואפי' באיסור ודאי שנתערב ומדרבנן הוא דאפי' באלף לא בטל ומאחר דאינו אלא מדרבנן נוכל לסמוך ולהתיר כל הבשר וכה"ג: ועוד נראה דמה שאוסר ר"י ספק ספקא שאינו מענין אח' היינו כשנודע הספק הראשון קודם שנתערבו שבאותו פעם לא היה אלא ספק אחד ונאסר מדאורייתא שהרי מביאין אשם תלוי על ספק דאורייתא כגון ספק חלב ספק שומן ומאחר שנאסר מדאורייתא נעשה כאיסור ודאי ואם אח"כ נתערב ברוב דמי לאיסור ודאי שנתערב חד בתרי דאינו בטל אם הוא מדברים החשובים שאינן בטלין ברוב אבל אי לא נודע הספק הראשון עד אחר שנתערב ואז נודעו שתי הספיקות בפעם א' מוד' ר"י דשרי מכח ספק ספקא וכן כתב הרב ב"י בטור יורה דעה סי' נ"ז בשם א"ז וסמ"ק וכן משמע לשון הרשב"א שהביא