משאת בנימין פד

הכלל העולה מדברינו אלה דבנ"ד פטור מן הבכורה חדא מטעם שכתבנו דמלוה לא קני במכר כשם שהאשה אינה מתקדשת כי כן מסקנת כל המחברים ואעפ"י שיש קצת לפקפק לדעת הרי"ף והרמב"ם כמו שכתב הרב ב"י ז"ל האי פקפוק לאו כלום הוא כמו שכתבתי ועוד דנצרף לזה עדותו של נכרי מל"ת והאי צירוף עדיף טפי מצירוף שכתב מהרא"י ז"ל בפסקיו סימן ק"ל גבי רוב פרות אינן חולבות אלא א"כ יולדות ועוד כיון דהבהמה מתחילה היתה של נכרי ועדיין לא נפקא מרשותי' ולפי משפט הנכרי' יכיל הנכרי לסלוקי להישראל בזוזי חשיב שפיר יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה כמו שהוכחנו למעלה ממתניתין דפ"ב דבכורות ומההוא ארנונא דפ"ק דפסחים וכ"ש שאפשר שאף בדין ישראל יכול הנכרי לסלוקי לישראל בזוזי ולפי טעם זה אין אנחנו צריכין לצרף עדות של נכרי מל"ת. אמנם דבר זה תלוי במשפט המלך שבאותן מקומות כי יש מקומות שאפילו בדיני נכרים לא מצי לסלוקי בזוזי בכה"ג ובאותן מקומות ודאי לא חשיב כלל יד נכרי באמצע ועוד אפשר לומר בנ"ד אף אם לא יכול הנכרי לסלוקי בזוזי אפי"ה חשיב יד נכרי באמצע מאחר שהנכרי עומד באחריות ואע"ג דאחריות לאו כלום כאשר הוכחנו למעלה מההיא דאמר רבא לבני מחוזא מ"מ אחריות דבנ"ד עדיף טפי כיון שהבהמה היתה של נכרי ועדיין לא נפקא מרשותיה כאשר כתבנו למעלה אלא שאין אני סומך על טעם הזה האחרון לענין הלכה למעשה אם לא שיסכימו עמי בעלי הוראה כי היכא דלמטי לי שיבא מכשורא דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: לו יהי מקורך ברוך ותזכה לעולם שכולו ארוך אתה אהובי האלוף הנעלה יד נכרי באמצע והכלל אודות החזירים שלקחת מן הנכרים בעד החובות. ואין אתה יכול למוכרן. כי אין מי שקונה אותן אפי' בחצי דמיהן ושאלת אם מותר להשהות אותן עד שיזדמן מי שיקנה אותן מפני שחכמי עירך מפקפקין בדבר זה אומר בכה וזה אומר בכה והנה קשה עלי הדבר מאוד מפני שאני היום סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים וכחי אין בי. מ"מ לאהבתך ננערתי כדי להציל אותך מהפסד מרובה ולפי דעתי שכל הפקפוק שלכם הוא בדברי הרב מהר"ר משה איסרלש ז"ל בשו"ע בטור י"ד סימן קי"ז שכתב וצריך למכרן מיד ולא ימתין עד שתהא שמינה אצלו ע"כ וזה לאו מילתא היא ולא זו הדרך ומעולם לא עלה על דעת מהרמא"י ז"ל לחייב למכור מיד אפי' בחצי דמיה ולהפסיד בקרן מדמי שוויין אלא הכי פירושו כדמסיק בעצמו שאין להשהותן עד שתהא שמינה אצלו אלא מוכרן בדמיהן כמות שהן כחושין כאשר נזדמנו לו אבל בנ"ד שאין לך קונים שיקנו אותן אפילו בפחות משוויין בודאי שמותר להשהותן עד שיזדמן לך קונה עליהן ובחושן המשפט סימן ת"ט בסופו פסק הב"י בשו"ע בהדיא מי שנפלו לו כלבים וחזרים בירושה אין מחייבין אותו למכרו ביחד אלא מוכר מעט עכ"ל וזה דבר ברור ונלאיתי להאריך מסיבות קו הבריאה ושלום כנפשך ונפש דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. לז מעשה אירע במקומנו בטבח אחד ששחט ארבעה עשר כבשים ואחר שחתך הבשר לחתיכות גדולות ונתערבו כולן יחד פתח ראש אחד מהן ונמצא בו מים בתוך המוח ולא נודע עם המוח היה מקיף את המים מכל צד או לא כי הטבח לא פתח הראש בדרך שהיו יכולין לעמוד אם היו המים מגולים או לא ואז נאסרה אותה הבהמה מספקא ושאל השואל מה דין כל הבשר של י"ד הכבשים מאחר שאחת מהן נאסרה ונתערבה עם האחרות: ולכאורה היה נראה לאסור כל הבשר ואף ע"ג דכל אחת מהחתיכות יש בו ספק ספקא ספק אם היא אותה החתיכה האסורה אם לאו ואם תמצא לומר שהיא החתיכה האסורה שמא לא היו המים מגולים וא"כ אין כאן איסור כלל והיה לנו להתיר מכח ספק ספקא ועוד דהא אפילו איסור ודאי שנתערב חד בתרי בטל מדאוריי' אלא שחכמים אסרו חתיכה חשובה שנתערבה דאפילו באלף לא בטל וחתיכה חשובה היינו הראויה להתכבד וליתן לפני האורחים או בריה או דבר שבמנין ובנדון