משאת בנימין פב

דברי השואל שבמשפט הנכרים יכול לסלוקי בזוזי כל כמה דלא נפקא עדיין מרשותיה וא"כ מאי איכפית ליה לנכרי בדין שלנו רק הנכרי אינו חייב לדון בדיני שלנו רק בדיניהם ודינא דמלכותא דינא והוי שפיר יד הנכרי באמצע וגדולה מזאת נראה מתוך דברי מהרא"י ז"ל בפסקיו סי' ק"ל דאם הנכרי יכול לסלוקי את הישראל בזוזי אפי' שלא ע"פ דינא דמלכותא אלא בכח ובגזל אפ"ה הוי יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה אלא שלא מלאני לבי לסמוך עליו בזה מפני שהוא ז"ל כתב כן בשם התוס' דפרק איזהו נשך ואני בעניי דקדקתי ועיינתי היטב בסוגיא דפרק איזהו נשך ובפ"ב דבכורות בגמרא ובתוס' ולא מצאתי שום רמז לא בתלמוד ולא בתוס' כדברי מהרא"י ז"ל ולא אשכחן התם דקרי יד נכרי באמצע אלא היכא דמצי הנכרי לסלוקי בזוזי מצד הדין ולא מצד הגזל ואלמות ומ"מ בנדון שלפנינו אם הנכרי יכול לסלוקי את הישראל בזוזי בדינא דמלכותא שפיר קרינן יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה וכ"ש דבדין ישראל נמי אפשר לומר שהנכרי יכול לסלוקי בזוזי כל כמה דלא נפקא הפרה מרשותיה כאשר כתבתי למעלה והכי מסתברא דהא אפי' גבי ישראל הסכימו הפוסקים דהלוה שמכר למלוה בחובו שהיה חייב לו כבר לא קנה המלוה עד שימשוך כמו שהמקדש במלוה אינה מקודשת ואף על גב דמדברי הרי"ף והרמב"ם לא משמע כן כאשר כתבתי למעלה מ"מ נוכל לומר דבנכרי אפי' הרי"ף והרמב"ם מודו דשאני נכרי דכל קניינו אינו אלא בכסף וכדאמרינן בפ"ק דקידושין אשכחן עבד עברי הנמכר לנכרי דכל קניינו אינו אלא בכסף. ואמרינן נמי בפרק ח"ה גבי נכסי הנכרי הרי הן כמדבר נכרי מכי מטא זוזי לידיה איסתליק ליה ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה הרי לך דהנכרי לא מקני אלא בכסף ולא במשיכה ולא בשטר ולא בשום קנין אחר הלכך במלוה נמי לא מקני ויכול לסלוקי בזוזי ומאחר דיכול הנכרי לסלוקי בזוזי מדין ישראל או מדינא דמלכות' שפיר חשיב יד נכרי באמצע ופטור מן הבכורה והכי אמרינן במשנה בפ"ב דבכורות המקבל צאן ברזל מן הנכרים ולדות פטורין מן הבכורה ומפרש התם טעמא בגמרא כיון דאי ישראל לא יהיב זוזי אתי נכרי תפיס לה לבהמה ואי נא משכח לה לבהמה תפיס ליה לולדות אלמא דהתם כבר יצאו הבהמות מרשות הנכרי ליד ישראל ואפ"ה כיון שיכול הנכרי לתפוס הבהמה אי לא יהב ליה ישראל זוזי פטורה מן הבכורה ואע"ג דספק הוא דשמא יהבא ליה ישראל זוזי וטעמא כמו שכתבו החוס' התם דכיון דהבהמה מתחילה של נכרי היתה בכל דהו חשיב יד נכרי באמצע ופטור דלא קרינא ביה כל מקנך תזכר משמע שתהא מכל וכל רשות ישראל שלא תהא יד נכרי באמצע כלל וכן משמע נמי מההוא דארנונא בפ"ק דפסחים ללישנא בתרא דפסק רב אלפס כוותיה דאע"פ דיכול ישראל לסלוקי בזוזי לההוא ארנונא כל כמה דלא סילק פטור מן הבכורה דחשיב יד נכרי באמצע אלמא דאע"ג דאכתי ספיקא הוא אי יסלק בזוזי אי לאו פטור מן הבכורה וחשיב יד נכרי באמצע כל כמה דלא נסתלק הנכרי לגמרי ואע"ג דהבהמה היא ביד ישראל. וק"ו בנ"ד שהבהמה עדיין לא נפקא מרשות הנכרי דנימא מאחר שיכול הנכרי לסלוקי ישראל בזוזי דחשי' יד נכרי באמצע ופטורה מן הבכורה ואפי' ללישנא קמא דהתם דאית ליה כיון דישראל יכול לסלוקי בזוזי לא חשיב יד נכרי באמצע וחייב בבכורה אלמא כיון דעדיין בספק הוא אי יסלק אותו אי לאו לא חשי' יד נכרי באמצע ואע"ג דאית ליה חלק בגוף הולדות התם היינו טעמא כמו שכתבו התוס' התם עיקר הבהמה של ישראל מתחילה אלא דמשועבדת לארנונא וכיון דמצי לסלוקי בזוזי לא יצאת מרשות ישראל ולא חשיב יד נכרי באמצע אבל היכא דהבהמה היא מתחילה של נכרי אע"ג שכבר יצאה הבהמה ליד ישראל כגון בההיא מתניתין דנכסי צאן ברזל דמסכת בכורות דלעיל מאחר דיכול הנכרי לתופסו אי לא יהבי ליה זוזי חשיב שפיר יד נכרי באמצע וכ"ש בנ"ד שהבהמ' עדיין לא נפקא מרשו' הנכרי מעולם דחשיב יד נכרי באמצע כיון דיכול לסלוקי בזוזי. והבא בשאלה ה' כיון דנכרי עומד באחריות הפרה לענין גניבה או מיתה חשיב יד נכרי באמצע לפי דעת מהר"ר יעקב וייל בסימן קע"ד אחריות לאו כלום הוא ולא חשיב יד נכרי באמצע אפי' היכא שקיבל הנכרי צאן ברזל