משאת בנימין עט

ורבינו ירוחם סביר' להו הכי אלא שקצרו בלשונם ועוד נראה דדוקא בימי חכמי התלמוד לא היה כח ביד שבעה טובי העיר במ"א העיר למכור ביהכ"נ של כרכים לפי שאותן שבעה טובי העיר לא היה בידם שום כח ויכולת על אנשי הקהילה דהא אפילו בכפרים אם אנשי העיר מוחין בידם אין כח בידם להוריד הדמים מקדושתן ולפיכך כשאנשי העיר מתרצין בעינן דגם כל העולם יהיו מרוצין אבל בזמן הזה בארצות הללו שמנהג הקהילות להעמיד עליהם מנהיגים ופרנסים ונותנין בידם מקל ורצועה על כל אנשי הקהילה לעשות כרצונם בכל עסקי הקהילה מעכשיו אין חילוק בין כפרים לכרכים ובכל ענין יש כח ויכולת ביד אותן מנהיגים למכור ביהכ"נ ואפילו למשתי ביה שיכרא וגם הדמים יוצאין לחולין אפילו כשאנשי העיר מוחין בידם אין בכך כלום דהא מתחלה כשבנו ביהכ"נ אדעתא דמנהיגי הקהילה תלו וגם אותן דאתו מעלמא לא עדיפי מאנשי העיר והמנהיגים הם ממש דמו לרב אשי דאמר אי בעינא מזבנא להו וכ"כ האגודה בפ"ק דב"ב ופרק בני העיר גם הרב ב"י בסי' קנ"ג כתב כן בשם מרדכי ישן ולפי זה הראיה שהבאתי מבנין הורדוס למעלה אין ראיה כלל דאיכא למימר דבנין הורדוס היה בעצת בבא בן בוטא וסנהדרי גדולה שהכח והיכולת ומקל ורצועה ביד סנהדרי גדולה על כל עדת ישראל ולא גריעי סנהדרי גדולה מראשי הקהילות שבכל עיר ועיר ומ"מ הראיה שהבאתי מבנין הורדוס שהסתירה על מנת לבנות לאו סתירה היא אלא בנין היא אמת מטעם אחר שכתבתי למעלה דאל"כ היאך סתרו המקדש והא אסור לנתוץ אפי' אבן א' מהמקדש והנותץ עובר בלאו אלא ודאי האי סתירה שסתר הורדוס ע"מ לבנות מקדש לאו סתירה הוא אלא בנין וכלל הדברים שכל הנך שריותי שכתבתי למעלה יש לסמוך עליהם להלכה ולמעשה ובפרט בחוץ לארץ שכל בתי כנסיות על תנאי הן עשוין וקדושתן קלישה כיון שעתידה ליבטל קדושתן לעת בא הגואל כמו שכתבו התוס' בפרק בני העיר ואפילו של כרכים נמי אין להחמיר כ"כ מטעמא דעל תנאי הן עשוין דבדידהו נמי תפקע קדושתן לעת בא הגואל במ"ב א"ס דברי הק' בנימין אחרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל לד דין גלי רזים שובר ארזים גל אגוזים צוארו כחרוזים הלא הוא יפה נוף משוש כל הארץ האלוף ר"מ נ"י מהר"ר זיסקינד סג"ל יצו ה' הברכה אתו ולכל השואבים אתו מבאר מים חיים יחדיו יהיו תמים אל ראשם ויעמדו על הברכה החיים והשלום מעשה ידי אצבעותיך קבלתי על ידי הציר הלז כתפוח זהב במשכיות כסף ותוכן רצוף אהב' וידעתי גם ידעתי שאין מכ"ת צריך לא לגמרא ולא לסברא דידי. עכ"ז אמרתי אין מסרבין לגדול ומטיבותא דמר אמינא דההוא מלוה שהלוה בריבית קצוצה בלא שום היתר בעולם גם לא פרט את הריבית בשטר רק כלל הקרן והריבית יחדיו יפה כתבת ויפה דנת שאינו גובה את הריבית כלל ואפי' אם הלוה הרויח ריוח הרבה במעותיו אין צריך ליתן למלוה אפילו פרוטה אחת מן הריוח ולא דמי למבטל כים חבירו ולא למפקיד שהפקיד אצל הנפקד שכתב המרדכי בפרק הגוזל דשאני הכא דמתכוין לאיסורא הוה הכל כאשר השכיל בכתב מכ"ת ועוד אני אומר דהמבטל כיס חבירו וכן הנפקד כיון שלא נעשה ע"י הלואה לא מחזי כריבית ולכן צריך ליתן לו מן הריוח מש"כ בנ"ד דמתחילה בתורת הלואה בא ליד הלוה ומחזי כריבית ואגר נטר היא ועוד דלרבי מאיר דאמר קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הריבית ע"כ אינו נותן לו מן הריוח כלום דהא אפי' הקרן אינו גובה ק"ו הריוח ואנן דלא קי"ל כר"מ אלא כרבנן מ"מ הא רבנן נמי ל"פ עליה דר"מ אלא לענין הקרן אבל לענין הריבית ל"פ ועוד דבכה"ג שכלל הקרן וריבית יחד איכא פלוגתא דרבוותא ואית דאמרי אפי' חכמים מודו בכה"ג דאינו גובה לא את הקרן ולא הריבית ואפי' כשחייב מודה לו על הקרן אלא שיש חולקין וס"ל דכשחייב מודה שגובה את הקרן ולפיכך די לנו לומר שהיש חולקין חולקין על הקרן ולא על הריבית אמנם מה שעלה על דעת מכ"ת להוציא מן הלוה הריבית שנשתעבד למלוה מטעם דנהי שהמלוה אסור ליקח הריבית מ"מ גם הלוה אינו זוכה בריוח שהרויח במעות המלוה זה לא יתכן דמדרבי מאיר נשמע לרבנן דהא לר' מאיר המלוה אינו גובה את הקרן והלוה זוכה בו ואע"פ שהקרן הוא ממונו של המלוה