משאת בנימין עח

משום דכיון דמעלמא אתו חיישינן שמא יש אחד בסוף העולם דלא ניחא ליה וטעם זה לא שייך בעצים ואבנים שסתרו דמאי איכפת להו להנך דאתו בעלמ' בעצים ואבני' שסתרו כיון שיש להם ביהכ"נ בנוי לבא שם להתפלל ומאיזה טעם נחמיר בעצים ואבנים של כרכים יותר מבשל כפרים אלא ודאי דא ודא אחת היא וכי היכי דשרינן בעצים ואבנים של כפרים ה"ה נמי בשל כרכי ואשר בא בשאלה בתי כנסיו' שבארצות הללו בזמן הזה אם הם נידונים ככרכים או ככפרים נראה דאין כל המקומות שוין והכל לפי שהוא מקום גם לא לכל מילי שם כרך שוה דלענין מקרא מגילה קרוי כרך המוקף חומה מימות יהושוע בן נון ולרבי יהושע בן קרחה המוקף חומה מימות אחשורוש ופ"ק דסנהדרין לענין עיר הנדחת תניא ואם יש בה יותר ממאה לא נקראת עיר אלא כרך דברי רבי יאשיה רבי יונתן אמר ממאה עד רובו של שבט וכן מתא מחסיא פרק בני העיר קרי ליה רב אשי בשם כרך ובפ"ק דכתובות גבי מעבירין את המת מלפני הכלה אמר רב אשי כגון מתא מחסיא דמפקי מכרך ומפקי מכפר וש"מ דלאו לכל מילי בשוה קרוי כרך אלא כל דבר לפי עניינו הלכך בנ"ד אינו דומה לכל הני אך נראה דכל מקום כשבונין ביהכ"נ אם אין בונה אותה אלא בשביל אנשי העיר לבדן כגון באתרא דלא שכיחי רבים דאתו מעלמא זהו נקרא כפר ואף ע"ג דשכיחי רבים עוברים ושבים לפרקים כיון דלא קביעי בעיר אלא דרך עראי באים עוברים ושבים לאו כרך הוא אלא כפר ואפילו שבני בעיר לא בנו אותה מכיסן לבד אלא גם אחרים שבחוץ לעיר סייעו להם לבנין ביהכ"נ אין בכך כלום מאחר שאותן אחרים שסייעו לא שכיחי התם רק לפרקים. ודאי אדעתא דבני העיר נתנו להם לעשות בבית הכנסת ממה שירצו בני העיר ולהכי לאו כרך הוא אלא כפר וכה"ג כתב הרב ב"י בסי' קנ"ג בשם המרדכי וראבי"ה וז"ל דבכפרים אפילו אחרים נתנו להם כיון שאין רגילות לבא שם רוב עם אדעתא דידהו יהבי דמאי דבעי עבדי ביה ע"כ וז"ל הטור או"ח בסי' קנ"ג והא דבהכ"נ נמכרת הני מילי של כפרים שאין באין אנשים ממקומות אחרים ולא נעשית אלא לבני הכפר לבדם אבל של כרכים שבאין שם אנשים ממקומות אחרים אפילו בנו אותם משלהם אינה נמכרת ע"כ ומשמע בהדיא דכל שבאין אנשים לשם ממקומות אחרים זהו נקרא כרך ואי לאו נקרא כפר ועוד דאמרינן בפרק בני העיר מעשה בבית הכנסת של טרסיים שהיה בירושלי' ומכרוהו ואף על גב דירושלים כרך הוא אפילו הכי כיון שלא בנו אלא לצורך טרסיים לבד נידון ככפר אמנם כל מקום דשכיחי רבים מעלמא שבאין להתפלל שם כגון מקום שהסוחרים מתקבצי שם תדיר לסחורה מסתמא מתחילה כשבנו בית הכנסת אדעתא דידיהו ג"כ בנאו והקדישוהו ויש לו דין כרך וז"ל המרדכי שהביא הרב ב"י אבל גבי כרכים מקום סחורה ורגילות לבא שם רבים מסתמא כ"ע נתנו בבניינו שהרי נתקן לצורך רבים ע"כ ואע"ג דאנן לא קי"ל כוותיה במאי שתולה הקדושה של רבים בנתינת המעות לסיוע הבנין דהא אנן קי"ל אע"ג שלא נתנו כלום לסיוע ובני העיר בנו מכיסן לבדן כיון דאדעתא דאתו מעלמא קא בנו הוה כאלו הקדישו אדעתא דכל העולם וכמו שכתבו התוספות והרא"ש והרמב"ן והר"ן והרבה מהמחברים מ"מ נלמוד ממנו דכל היכא דאיכא מקום סחורה ורבים מתקבצים שם לסחורה מסתמא אדעתא דידהו בנו הביהכ"נ והקדישוה ויש לה דין ביהכ"נ של כרכים וה"ה נמי מקום שיש חכם גדול ואב"ד שמתקבצין רבים שצריכין לו ולתורתו כגון רב אשי במתא מחסיא שהיה אצלו קבוץ גדול מהחכמים ותלמידים כדי ללמוד ממנו וכן שאר עדת ישראל היו שכיחין אצלו לדין ומשפט בין איש לרעהו כל כזה וכיוצא בזה יש לנו לדון בדין כרכים דמסתמא ודאי כשבנו אדעתא דכל העולם בנו אבל אי בריר לן דלא בנו אלא אדעת בני העיר לבדן אע"ג דשכיחי רבים דאתו מעלמא מאחר שלא סייעו בבנין גם לא בנו אדעתא דאחרים שמחוץ לעיר אין לה דין אלא כשל כפרים ואע"פ שמלשון הרא"ש ורבינו ירוחם משמע דכל שרבים באו להתפלל שם מסתמא בני העיר הקדישו לדעתם ולא בעינן שיהא דעת בני העיר בשעת בנין אדעתא דרבי' מ"מ לשון התוס' והרמב"ן והר"ן משמע בהדיא דבשעת בנין תליא מלתא ואפשר דגם הרא"ש ורבינו