משאת בנימין עז

ליה לא מצו מזבני ליה התם היינו טעמא דמיירי שאינן רוצין לבנות ביהכ"נ אחר במקומן אלא למכרן ולהעלות הדמים לקדושה אחרת ולפיכך בכרכים לא מצו מזבני ליה דשמא יש אחד בכל העולם שאינו חפץ בקדושה אחרת ואפי' בקדושה חמורה מאחר דרגילי אינשי מעלמ' דקאתו להתם ומתפללין שם ניחא ליה שיהא לו ביהכ"נ מזומן תמיד כשיבא שם להתפלל בתוכו אבל כשסותרין ביהכ"נ מפני תיוהא או מפני קטנה ובונין בית הכנסת חדש טוב מהראשון במקומו ודאי כולי עלמא ניחא להו בזה דהא זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו עוד יש להביא ראיה מבנין הורדוס בפ"ק דב"ב שהרי בית המקדש אדעתא דכל ישראל נתקדש ועדיף קדושתו טפי מבית הכנסת של כרכים ובהדיא אמרינן בברייתא שמביא תלמודא פרק בני העיר אחוזתכם מטמא בנגעים ואין ירושלים מטמא בנגעים אמר רב יהודה אני לא שמעתי אלא מקום מקדש בלבד ודייק תלמודא מקום מקדש אין הא בתי כנסיות ובתי מדרשות שבירושלים מטמאין ואע"ג דשל כרך הם כמו שפירש"י שם אלמא דבית המקדש עדיף טפי מביהכ"נ של כרכים וא"כ בבא בן בוטא היכי אסבי ליה עצה להורדוס והלא יש לחוש שמא יש אחד בכל העולם דלא ניחא ליה בסתירת בנין הראשון אלא ודאי כיון דבנין הורדוס היה טוב ויפה יותר מבנין הראשון מסתמא כולי עלמא ניחא להו דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו ואין לומר דשאני התם בבנין הורדוס דמשום תיוהא אסבי ליה עצה למסתירה ובכה"ג אפי' בשל כרכים שרי הא ליתא דהא מסיק בתירוץ הב' דבלא תיוהא נמי אסבי ליה עצה להורדוס גם אין לומר דמלך שאני דכולי עלמא כפופין ליה ובתר דעתא דידיה גרירי ומה שמל עושה מסתמא כולן מבטלין דעתם ומוחלין לו וכדאמר רב אשי האי בי כנישתא דמתא מחסיא אע"ג דמעלמא אתו להו כיון דאדעתא דידי קאתו אי בעינא מזבנינא ליה דשאני בית המקדש דעל פי הדיבור וע"י הנביאים בנאוהו ולא תלי בדעת בשר ודם אלא בדעת קודשא בריך הוא ועוד דאפילו את"ל דה"נ תולה בדעת בשר ודם מ"מ לא דמי כלל לרב אשי דשאני רב אשי דצדיק גמור היה ויחיד בדורו שהרי מימות רבי ועד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד ומסתמא כל חכמי הדור וכל הדור ההוא בטלי דעתייהו גבי דעתיה מש"כ בהורדוס דרשע היה גם לא היה עליו דין מלך דעבדא הוה וכתיב שום תשים עליך מלך מקרב אחיך ולא היה נחשב אפי' כאחד מפחותי ישראל שהרי העבד אין חייב במצות ולא שום חלק במקדש ואיך נאמר דכולי עלמא בטלי דעתייהו לגבי דעתה דעבדא ואף ע"ג דבבא בן בוטא אסבי עצה ובבא בן בוטא חסיד היה ודלמא לגביה בטלי דעתייהו כמו לגביה רב אשי הא ליתא דשאני רב אשי דכל ישראל היו סרים למשמעתו דמימות משה עד רבי ומימות רבי עד רב אשי לא היה תורה וגדולה במקום אחד מש"כ בבבא בן בוטא ועוד דמלשון הטור בסי' קנ"ג וקצת מהפוסקים משמע דהא רב אשי מיירי דבפירוש תלו הבנין בדעת רב אשי אבל מסתמא לא אמרינן ובהורדוס ליכא למימר הכי דהבנין לא היה בימיו ואפי' לדברי הרב ב"י שמפרש לשון הטור בענין אחר מ"מ גם לפי דבריו לא אמרינן מסתמא אדעתא דיחיד בנאוהו אלא דוקא לגבי דר' אשי דמימות משה עד ר' ומימות ר' עד רב אשי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד אבל אדעת דאדם אחר לא אמרינן אלא א"כ תלו בדעתו בפירוש ולפיכך א"א לישב האי בנין דהורדוס ובבא בן בוטא דאסבי עצה אם לא מטעם שכתבנו למעלה משום דהאי סתירה בנין הוא מאחר שסתרו ע"מ לבנותו במקומו בנין טוב ויפה מהראשון ותדע דאל"כ היאך היו רשאין לסתור למקדש והא תניא בספרי מנין לנותץ אבן מן ההיכל כו' שהוא בלא תעשה ת"ל ונתצתם את מזבחותם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם. הרי לך שאפי' אבן אחד אסור לנתוץ מן המקדש: וק"ו המקדש כולו אלא ודאי היינו טעמא משום דסתירה זו היא בנין וכן כתב נמי המרדכי פרק בני העיר ודי בראיה זו להתיר סתירת ביהכ"נ של כרכים על מנת לבנות ביהכ"נ חדש ויפה מהראשון ולענין ספק השני דהיינו לענין עצים ואבנים שסתרו מביהכ"נ של כרכים אם דינן שוה לדין עצים ואבנים שסתרו מביהכ"נ של כפרים נראה דגם בזה אין לחלק בין כפרים לכרכים דזיל בתר טעמא דמידי טעמא הוא אלא