משאת בנימין עו

העיר במא"ה להפקיע קדושת ביהכ"נס בכדי אלא מטעם כשמכר ביהכ"נס פקעה הקדושה מביהכ"נ והדמים נתפסין במקומן ואע"פ שגם הדמים יוצאין לחולין אין בכך כלום מאחר שהדמים אינם קדושה עצמה אלא קדושה שנייה וקלושה ולפיכך יש כח ביד ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר להפקיע קדושת הדמים בכדי אבל קדוש ביהכ"נ עצמה אי אפשר להפקיע קדושתה בכדי הלכך בנ"ד שאין כאן מכירה אלא שרוצין לעשות בית דירה לתשמיש של חול מעצים ואבנים שסתרו מביהכ"נ אין כח ביד שבעה טובי העיר להפקיע קדושת ביהכ"נ בכדי אמנם כד דייקינן שפיר אשכחן בנ"ד נמי כיון דבנו ביהכ"נ חדש פקע קדושתיה בהכי ולא גרע ממתנה דפליגי בה בפ' בני העיר רב אחא ורבינא וקי"ל כדברי המיקל דמתנה בז' טובי העיר במ"א העיר הוי כזבינא ושרי דאי לאו דהו"ל הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה והשתא הא הנאה הנאה כל דהו היא ואינה בעולם וכבר אכלוהו ואפי"ה אמרינן דחל קדושה הראשונה אההוא הנאה כל דהו ופקע קדושתיה בהכי כ"ש בנדון דידן שהעמידו ביהכ"נ חדש במקום הישן אם הוא על פי שבעה טובי העיר במ"א העיר פקעה הקדושה מעצים ואבנים הראשונים וחלה על ביהכ"נס החדשה והעצים והאבנים יוצאין לחולין לעשות בהם מה שירצו ואפילו תשמיש של גנאי ומיהו לפי זה אם סתרו ביהכ"נ ישן בלא דעת אנשי העיר אע"פ שהעמידו במקומה ביהכ"נ חדש עדיין העצים והאבנים בקדושתן הן קיימין משום דאין כח ביד שבעה טובי העיר בלא דעת אנ"ה להפקיע מקדושתו רק ע"י עלוי לקדושה חמורה ועוד נראה דעצים ואבנים שסתרו מביהכ"נ שבחוצה לארץ בטלה קדושתייהו מיד להשתמש בהן תשמיש של חול ואפילו בלא דעת אנשי העיר ובלא דעת שבעה טובי העיר משום דהריסתן של עצים ואבנים היינו חורבנן וקי"ל כרב אסי בפרק בני העיר דאמר בתי כנסיות שבבבל על תנאי הן עשוין ומותר השתמש בהן תשמיש של חול ונהי דלא מהני התנאי כל זמן שהוא בבנינו כמו שכתבו התוספות והרא"ש ושאר מחברים מכל מקום מהני התנאי השתמש בהן תשמיש של חול בחרבנו וכדאמרי' גבי האי תילא דבי כנישתא דרבינא דבעי למזרעה ואמר ליה רב אשי זיל זבניה משבעה טובי העיר במ"א העיר וזרעה וכתבו המחברים דמשום דזריעה תשמיש של גנאי הוא ודמי להנך ד' דברים השנוים במשנתינו דלא מהני בהו תנאי שבבבל אפילו בחורבנו ולהכי אמר ליה רב אשי זיל זבניה משבעה טובי העיר במ"א העיר אבל שאר תשמיש של חול לא בעי שבעה טובי העיר במ"א העיר דהא על תנאי הן עשוין וא"ת הא דאמר רבא האי בי כנישתא חליפי וזבוני שרי וכו' ליבני נמי חלופינהו וזבוניהו שרי אוזופינהו אסור ה"מ בעתיקתא כו' והא רבא מבבל הוה ואף עפ"כ אמר אוזפינהו אסור ואע"פ דליבנו מעתיקי היינו חורבנייהו י"ל דרבא וכל הני אמוראי דפרק בני העיר אע"ג דמבבל הוה אינהו לפרושי מתניתין קאתו ובתר מתניתין גרירא ומתניתין ודאי לא קאי אבתי כנסיות שבבבל אלא אבתי כנסיות שבא"י שאין עשוין על תנאי ובחורבנייהו נמי בקדושתייהו קיימי ולהכי אמר רבא אוזופינהו אסור אבל בתי כנסיות שבבבל אוזפינהו נמי שרי הלכך העצים והאבנים שסתרו מביהכ"נ שבחוצה לארץ שרי למעבד בהו מאי דבעי ואפי' בלא שבעה טובי העיר במ"א העיר חוץ מד' דברים הנזכרים במשנה ועל פי שבעה טובי העיר במ"א העיר שרי לעשות מהן אפי' הני ד' דברים: ואשר בא בשאלה אם יש חילוק בזה בין ביהכנ"ס של כפרים לביהכ"נ של כרכים בכלל שאלה זו יש שני ספיקו' הא' סתירת ביהכ"נ אי שרי בכרכים כדי לבנות ביהכ"נ אחר או לאו מטעם כיון דעל דעת רבים הקדישוה אסור לסותרה ולשנותה מקדושתה אם לא מדעת כולם הב' עצים ואבנים שסתרו מבהכ"נ של כרכים אם דינן שוה לדין עצים ואבנים שסתרו מביהכנ"ס של כפרים ובתחילה נדבר מספק הראשון ואומר אני דאין לחלק בזה בין כפרים לכרכים דהא אמר רב חסדא בפ"ק דב"ב ובפ' בני העיר לא ליסתור אינש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי וסתמא אמר רב חסדא ל"ש כפרים ל"ש כרכים כשבונין תחילה ביהכ"נ אחר מותר לסתור הראשון והא דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן לא שנו אלא ביהכ"נ של כפרים אבל ביהכ"נ של כרכים כיון דמעלמא אתי