משאת בנימין עג

במקום שחב לאחרים לא קני חבירו אלא היכא דלית ליה להתופס שייכות בגויה לצורך עצמו אבל היכא דאית ליה שייכות בתפיסה זו כגון במציאה דהא אי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבירו אפיל במקום שחב לאחרים וא"כ בנדון דידן נמי כיון דתפס לצורך עצמו תפס נמי לצורך חבירו ואפילו במקום שחב לאחרים וכן דקדק נמי הרב ב"י מלשון טור ח"מ בסי' ק"ה מ"מ נראה לע"ד דבנדון דידן אי אפשר לומר מגו דזכי נ' לנפשיה זכי נמי נ' לחבריה דהא סוף סוף חב לאחרים הוא בחמשים זהובים שתופם לצורך חבירו וקי"ל התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קני חבירו ולא דמי למציאה דמגביה מציאה לחבירו קני חבירו ואע"פי שחב לאחרים הוא דהתם לאו חב גמור הוא דהא אי בעי זכי לנפשיה בכל הממון ולא היו אחרים יכולין למחות בו ולפיכך מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה דמה הפסד יש לאחרים בזה שהוא נותן זכות שלו לחבריה שהרי כל מה שהוא נותן לחבירו היה יכול להחזיק לעצמו משא"כ בנ"ד דלא שייך למימר הכי דאף אם היה רוצה להחזיק ולזכות בכל המנה שתפם אינו יכול שהרי אין חייב לו רק נ' זהובים ולענין נ' זהובים האחרים הוי ממש תופס לב"ח במקו' שחב לאחרי' ולא דמי מיגו זה למיגו דמציאה דאיך נאמר שיזכה לחבירו במה שאינו יכול לזכות לעצמו וכה"ג אמרינן התם גבי חרש ופקח את"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו וכו' הכא איהו לא קני לאחריני מקני ואע"ג דהתם י"ל דה"ק איהו לא קני כלום ולפיכך לא מקני לאחריני אבל בנ"ד כיון דקני נ' לעצמו מקני גם לאחריני הא ליתא דהא גבי זה קני חמור וזה קני מוסירה מסיק אם ת"ל המגביה מציאה לחבירו קני חבירו וכו' איהו לא קני לאחריני מקני והתם הלא קני במקצת מה שתפס בידו ואפ"ה מה שאין תפוס בידו דאיהו לא קני לאחרינא נמי לא מקני וא"כ בנ"ד נמי לענין נ' זהובים האחרים איכא למימר איהו לא קני לאחריני מקני ואע"ג דיש קצת לחלק בין ההיא דחרש ופקח וחמור ומוסירה ובין נדון דידן מ"מ הנראה בעיני כתבתי וסברא נכונה היא מאחר דלא אשכחנא בשום דוכתא שיכול אדם לתפוס במקום שחב לאחרים איך נאמר מסברא דנפשין לעשות נגד דין התלמוד דהתופס לב"ח זז שכתב המרדכי פ"ק במקום שחב לאחרים לא קני ועוד מאחר שדין המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו גופיה לאו כולי עלמא הוא אית לן למימר דע"כ לא פליגי אלא היכא דאית ליה למגביה או לתופס שייכות בגווה דאי בעי זכי כל הממון לנפשיה זכי נמי לחבריה דמאי הפסד יש בזה לאחרים ומאי איכפת להו אי יחזיק לעצמו אי יהיב לאחריני אבל היכא דאית להו הפסד לאחריני כגון בנ"ד לכולי עלמא לא אמרינן מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה ובפלוגתא רחוקה לא מפלגינן ועוד שזה שאמר ר' יוחנן ברפ"ק דגיטין התופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה משמע דבכל גווני לא קנה אלא משום דאשכחן בפ"ק דמציעא דאמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו ואע"ג שהוא חב לאחרים וכדי שלא תקשי רבי יוחנן אדר"י הוכרח ר"ת לתרץ דשאני גבי מציא' דמיגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי נמי לחבריה וכמו שכתבו התוספות ומזה למדו הפוסקים דה"ה נמי אם זה הלוה חייב גם להתופס בשביל חבירו דזכי חבירו מטעם מגו דאי בעי זכי לנפשיה כמו גבי מציאה ומשמע דאי לאו ההיא דפ"ק דמציעא לא היה קינה חבירו אפילו היכא דאיכא מיגו כמו רב נחמן ורב חסדא דהתם הלכך אע"ג דהשתא מיכרח בע"כ לומר דרבי יוחנן אית ליה מגו דאי בעי זכי לנפשיה מ"מ לא מסתברא להוציא מן הכלל דפרק קמא דגיטין אלא מה שבפרט בפ"ק דמציעא דהיינו מגו דאי בעי זכי לנפשיה כמו גבי מציאה ולא במה דאי בעי לא זכי כגון בנ"ד. וא"ת לפי זה ליכא שום חובה לאחרים לא גבי מציאה ולא גבי ב"ח דמאי נפ"מ לאחריני אי זכי לדידיה או לאחריני א"כ מאי אתא ר' יוחנן לאשמועינן דהמגביה מציאה לחבירו קני דמלתא דפשיטא היא ומאי טעמא דרב נחמן ורב חסדא דפליגי וס"ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קני ומדמי לתופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים הא לא דמי כלל לב"ח שתופס לאחרים. וי"ל דודאי גבי מציאה ליכא נפקותא כלל לגבי אחרים אמנם לגבי ב"ח איכא נפקותא טובא שהיום יתפוס כדי חובו לצורך חבירו ולמחר יחזור ויתפוס לצורך עצמו דבזה ודאי הדין עם התופס וכמו דגיטין ואע"ג דבזה נמי חב לאחרים הוא מאחר שיכול לחזור ולתפוס מ"מ