משאת בנימין עא

מצעות ה"נ דלא קני כמו שכתב שם הרשב"ם וכל הפוסקים דאם שכב בנכסי הנר בלא מצעות דלא קני ואפי' אם מצא מטה מוצעת ושכב עליה יש מרבותינו שכותבין דלא קני עד שהמחזיק יציע מצעות בעצמו וישכוב עליהן ובהדיא כתב הרא"ש בפרק ח"ה גבי נכסי הגר דאם ישב בבית ולא הציע מצעות לא קני הלכך בנ"ד נמי לא קני בישיבה בעלמא דלאו תשמיש חשוב הוא: אמנם כל זה נראה לי לפום ריהטא אבל לפום קושטא דמלתא נראה דהדין עם ראובן ושפיר קני המקום בישיבה בעלמא בלא מצעות כיון שהגוף המחזיק נהנה מגוף המקום ולא דמי לההוא דמציע מצעו' בנכסי הגר דבישיבה בעלמא לא קני כמו שכתבתי למעלה דשאני התם דדרכו בכך משא"כ במקומות ב"ה דאין דרך להציע מצעות רק בישיבה בעלמא קני אפילו בישיבה בעלמא בלא מצעות דכל דבר קנה אם משתמש המחזיק דרך תשמישו ואע"פ שהתשמיש גרוע הוא וראיה מפרק המוכר את הפירות דפליגי התם רבנן ור' אליעזר בהילוכה אי קני אי לאו וקי"ל כרבנן דבהילוכה לא קני ומסיק התם ומודים חכמים לר' אליעזר בשביל של כרמי' הואיל ונעשה להילוך נקנה בהילוך הרי לך שאפי' הילוך דתשמיש גרוע ביותר הוא ובכל מקום הילוך לא קני כרבנן דקי"ל כוותייה ואפ"ה בשביל של כרמים שדרך תשמישו בהילוך קני ק"ו ישיבה דקני בכל מקום ונפקא לן מקראי דכתיב שבו בעירכם אשר תפשתם במה תפשתם בישיבה וכתיב וירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה ומהני קראי ילפינן בקידושין דקרקע נקנה בחזקה ומאחר שעיקר חזקה מישיבה נפקי לן איך יעלה על הדעת שלא תועיל החזקה ע"י ישיבה בלא מצעות לכל הפחות במקומות ב"ה שאין דרך לישב עליהן במצעות ועוד ראי' מפ"ק דקדושין דקתני בברייתא גבי חזקת עבד כנעני הלבישו והנעילו והגביהו קנאו ומברייתא זו למד רב ששת בפרק חזקת המציע מצעות בנכסי הגר קנה דעבד הרי הוא כקרקע ומדקתני עבד שהגביהו לרבו קנהו ה"ה גבי קרקע למי ששוכב עליה שקנאה דהוי דומיא דאדון שנסמך ונשען על העבד שקנאו הרי לך שעיקר דין המציע מצעות נלמד מעבד שהגביה לרבו וגבי עבד ודאי דבהגבה בעלמא קנאו בלא מצעות דלא שייכי התם מצעות והיינו טעמא דכל דבר לא קנה אלא דרך תשמישו לגבי בית ע"י מצעו' כדרך תשמישו וגבי עבד בלא מצעות כדרך שימושו ומהשתא גבי מקומות ב"ה שדרך ישיבתן בלא מצעות חזקת קניינן נמי בלא מצעות כמו גבי עבד הלכך נראה בעיני שפשוט הוא שטענת ראובן טענה היה ולפי דבריו שטוען איך שחמיו נתן לו המקום במתנה והחזיק המקום בישיבה שישב עליו שטענתו טענה וחזקתו חזקה גמורה של קנין היא: אמנם מאחר שאין לראובן שום עדות ושום ראיה על מתנה זו והיורשין טוענין שמעולם לא נתן לו אביהם המקום במתנה רק דרך שאלה ישב על המקום. בזה צריך עיון אם החזקה של ג' שנים שישב עליו ראובן עומדת לו במקום עדים כדין כל החזקות של ג' שנים אי לאו דשאני הכא שדרך בני אדם שמשאילין מקומו' לחתניהם ואין מקפידין זה על זה ובכל מקום שאין מקפידין זע"ז גם החזקה לאו כלים הוא וכההיא ששנינו האומנין השותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה וכו' ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב ומצינו בפסקי האחרונים דלאו דוקא בן ואב אלא ה"ה החתן עם חמיו ואח ואחות גם שאר קרובים הכל לפי עיני הב"ד כמו שכתב הטור חו"מ סוף סי' קמ"ט בשם הר"ר יהודא אלברצלוני גם הרב ב"י כתב כה"ג בשם המרדכי והרשב"א והריב"ש. גם משמע מתוך דבריהם דאף על גב דאיפסקא הלכתא חלקו לא פי' שאם חלקו ונפרדו זה מזה ואינם סמוכים על שלחן אחד הרי הן כשאר בני אדם ומחזיקין זה על זה מ"מ אם יראה לב"ד שאין מקפידין זה על זה אין מחזיקין זע"ז הכל לפי ראות עיני הב"ד ולפ"ז בנ"ד שזה האיש שמעון היה איש אמוד והיה לו מקום בב"ה מלבד המקום שישב עליו שמעון בעצמו הדעת מכרעת שלא היה מקפיד על חתנו כי כן דרך העשירים שמושיבין בניהם וחתניהם על מקומות ב"ה ואין מקפידין זה על זה וכ"כ מהר"ר איסרלן ז"ל בפסקים וכתבים סימן פ"ז באשה אחת שהושיבה את חתנה על מקומה בב"ה של אנשים ופסק שאין לחתנה שום טענת חזקה כי