משאת בנימין ע

זה יש לדקדק הרבה בטענה שטען ראובן איך שחמיו שמעון נתן לו במתנה אם היא טענה אם לאו וגם בחזקה צריך להתיישב מאד כאשר אבאר ובתחילה נדבר בטענה שטוען ראובן שחמיו נתן לו במתנה ולכאורה נראה שאין מתנתו מתנה אף לפי דבריו של ראובן שהרי קרקע לא נקנית אלא בכסף ובשטר וחזקה כדתנן בפ"ק דקידושין ועוד יש לה קנין בסודר הנקרא חליפין וכדאמרינן נמי התם מה שדה מקניא בחליפין וכו' וכמו שכתב כל זה בטור חו"מ סי' ק"צ והכא לפי דבריו של ראובן לא היה כאן שום קנין בעולם רק דברים בעלמא שאמר לו חמיו שנותן לו המקום במתנה והמעשה שעשה ראובן שישב על המקום וא"כ אין כאן לא חליפין ולא כסף ושטר ולא חזקה גמורה של קנין כי החזקה שקונין בה הוא כגון נעל גדר ופרץ השנוין במשנה פרק חזקת הבתים דבעינן מידי דמהניא לקרקע אבל מידי דלא מהניא לארעא אף ע"פ שהלוקח נהנה מן הקרקע לא קני כגון אכילת פירות כדאמרינן בפרק חזקת הבתים גבי והא אכילת פירות דבנכסי הגר לא קנה לפי פירש רשב"ם ושאר מפרשים לבד מהרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ז"ל וכבר פסק הרב רמ"א ז"ל בהג"ה שו"ע סימן קצ"ב כרשב"ם ושאר מפרשים וא"כ ראובן זה שלא היה לו שום קנין באותו מקום רק במה שישב בו לאו חזקה היא שהרי לא הועיל למקום כלום ולא עשה שום תיקון רק שנהנה בישיבה על המקום והוי כמו אכילת פירות ולא קני ועוד דאמרינן התם דאפילו במידי דאית ליה הנאה מיניה להמחזיק כגון אכילת פירות אי משביח הוא נמי לקרקע הוי חזקה גמורה לקנות הקרקע כמו נעל גדר ופרץ וכדאמרינן התם האי מאן דפשח דיקלא וכו' האי מאן דתקל תיקלא וכו' וכהנה רבים. עוד אמרינן התם דאפי' לא הועיל ולא השביח לקרקע כלום אם נהנה גוף המחזיק מגוף הקרקע הוי חזקה גמורה כגון המציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן ולא דמי אכילת פירות דהתם לא נהנה מגוף הקרקע אלא מפירותיו כמו שכתב בעל נימוקי יוסף. ומייתי התם מברייתא דעבד כנעני שהגביה לרבו קנאו מטעם שגוף האדון נהנה מגוף העבד ובשימוש זה ששימש העבד לרבו הוי חזקה גמורה לקנות בו את העבד ודמי ממש למציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן עוד אמרינן התם דאפילו במידי דלא נהנה המחזיק וגם לא עשה שום תיקון ותועלת לקרקע כגון אם מצא בנכסי הגר בית בנוי בנין שלם בלא חסרון וסייד וכייד אמה על אמה כנגד הפתח או צר בו צורה אחת של חיה או עוף הוי חזקה גמורה לקנות בו את הבית וטעמא כיון דהבית בנוי ואין צריך לו שום תיקון די לו במה שהוא עושה מעשה חשוב כמו שייד וכייד אמה על אמה כנגד הפתח שהוא דבר חשוב אי נמי בצר צורת חיה או עוף שהוא ג"כ דבר חשוב ואע"ג שלא תיקן בזה שום תיקון וגם לא נהנה שום הנאה אפ"ה הוי חזקה גמורה. כלל העולה מתוך סוגיא זו שדין חזקה של קנין צריך שיהיה אחד מד' דרכים האחד במידי דמתקן ומשביח הקרקע ולית ליה הנאה מיניה הב' במידי דמתקן ומשביח לקרקע ואית ליה הנאה מיניה הג' במידי דאינו מתקן ומשבית לקרקע כלום וגם אינו נהנה באכילת פירות רק שגוף המחזיק נהנה מגוף הקרקע הד' שלא תיקן ולא השביח שום דבר וגם לית ליה שום הנאה והוא שמצא בית בנוי וסייד וכייד או צר צורה ודע שאע"פ שכל אלו החזקות נאמרו בנכסי הגר מ"מ לאו דוקא נכסי הגר אלא ה"ה בנכסי חבירו ולרבותא נקט נכסי הגר דאע"פ שאין דעת אחרת מקנה אותו וק"ו בנכסי חבירו שדעת אחרת מקנה אותו כמו שכתב הרשב"ם ז"ל ורוב המחברים הנך רואה בעיניך שבנ"ד אין בו שום דרך מד' דרכים הצריכים לחזקה של קנין ולפיכך לא קנה ראובן המקום מאחר שאין כאן לא חליפין ולא כסף ושטר וחזקה רק אמירה בעלמא לפי דבריו של ראובן שטוען איך שחמיו נתן לו המקום במתנה באמירה בעלמא ואע"פ שהחזיק ראובן במקום יותר מג' שנים אין בזה כלום דחזקה שאין עמה טענה הוא שהרי ראובן עצמו מודה שמעולם לא קנה המקום לא בכסף ולא בשטר ולא בחזקה ולא בחליפין וא"ת בנ"ד נמי כיון שישב ראובן על המקום בב"ה הרי נהנה גוף המחזיק מגוף הקרקע שהוא אחד מהדרכים הצריכים לחזקה של קנין וי"ל דלא אמרינן הכי אלא בתשמיש חשוב כגון המציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן דהוי תשמיש חשוב אבל בלא מצעות