משאת בנימין סט

טאלער שהזיקו השותפין לראובן תרתי אית בהו שהרי השותפין בעצמן גרמו ההזיק וברי הזיקא דמיד כשקנה האורנדא מסרו ממונו של ראובן ביד הנכרי דאקשיה רחמנא כתוא מכמר כדאמרינן בפרק הגוזל בתרא גבי אחווי אחווי וגם ההיזק בא מיד דהא כמאן דקנייה דמי כדאמרינן התם אבל לא שייך הכא שיעשה מעשה בגוף דבר הניזק דלא אמרינן הכי אלא על גבי כלים הלכך חייבין השותפין לשלם החמשים טאלער לראובן ואין להקשות דנדון דידן לא דמי לכל הנהו שחייבו חכמים לשלם מדינא דגרמי הן לפי החילוקים של הריצב"א דבכל הנהו דדינא דגרמי המזיק חסריה לניזק ממוניה שהיה כבר בידיה ולפיכך חייבין לשלם מה שאין כן בנ"ד שהשותפין לא חסרו לראובן מממוניה כלום רק שמנעו את ראובן מלהרויח החמישים טאלער מיד הנכרי שהרי מעולם לא באו החמישים טאלער עדיין ביד ראובן ודמי ממש למבטל כיסו של חבירו דק"ל בח"מ סימן רצ"ב גרמא בנזקין הוא ופטור וכה"ג כתב רבינו ירוחם במישרים נתיב ל"א בשם תשובת מהר"ם וז"ל מי שהשאיל לחבירו חביות של יין בביתו ובשעה שרצה למכור היין סגר הדלת בפניו בודאי לא הוי גירי דידיה אלא גרמא בנזקין ופטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים ולאו שפיר עביד ומיהו פטור ואין זה אלא כמבטל כיסו של חבירו שפטור עכ"ל נראה דשאני נדון דידן דכיון דאלו לא גרמו השותפין היה הנכרי מוכרח ליתן החמישים טאלער לראובן וכמאן דמנח בכיסיה דמי כמו שבא בשאלה ולהכי לאו מניעת הריוח הוא אלא ממוניה ממש דחסרוהו השותפין ולא דמי למבטל כים חבירו דלא ברי הזיקא דשמא לא היה מרויח כלום וגם היכא דסגר הדלת שלא מכר היין צמי לאו ברי הזיקא הוא דשמא גם אם לא היה סוגר הדלת לא היה קונה הלוקח דכל כמה דלא בא הריוח עדיין לידיה לא אסריה ממוניה אלא שמנעו מלהריוח מה שאין כן בנ"ד דאי לאו שגרמו השותפין לא היה יכול הנכרי להפטר מראובן בשום פנים ובעל כרחו היה מוכרח ליתן החמשים טאלער לראובן והוי ממש כאלו כבר באו החמישים טאלער לראובן והשותפין גרמו לו ההזיק וכאלו חסרוהו ממוניה ממש ולפיכך חייבין לשלם לו כנלע"ד. דברי הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. הסימן כט נשמט שאלה אי שרי לשרות בשר בכרי נברי לצורך מליחה בשעת הדחק כגון ישראל שנתאכסן בבית נכרי ואין לו כלי כשר תשובה יראה דאף שלא בשעת הדחק נמי שרי בצונן ואע"ג דבטור י"ד סי' צ"א אוסר לכתחילה ליתן בשר כשר בכלי איסור. התם טעמא משים דכל מידי דבעי הדחה חיישינן דלמא אתי למיכל בלא הדחה אבל בנ"ד לא שייך האי טעמא שהרי שורה אותו במים ושרי אף לכתחילה ועוד בהדיא שרי התם בשר חי ליתן בקערה של איסור משום דלאו אורחיה בלא הדחה ועוד ראיה מאיסור והיתר הארוך שכתב לי ששרה בו בשר מעת לעת נאסר הכלי. ומ"מ מותר לחזור ולשרות בו ע"כ וכן כתב נמי בתורת החטאת בשמו סוף כלל וסימן ג' הרי לך בהדיא שאף על פי שהכלי כבר נאסר אף על פי כן מותר לשרות בו דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל: לא שאלה ראובן חתן שמעון ישב ער מקום בב"ה בחיי שמעון יותר משני חזקה וגם לאחר מיתת שמעון ישב ג"כ יותר משני חזקה ועכשיו באין היורשין בני שמעון ומערערין על אותו מקום ואומרים שהמקו' הוא של אביהן ואביהן השאיל המקום לראובן חתנו וראובן מודה שהמקום היה של שמעון חמיו אבל טוען שחמיו נתן לו במתנה בינו לבינו בדא עדים באותה שעה שהתחיל לישב עליו ובאותו כח המתנה הוא מחזיק במקום עד דיום הוה והיורשין טוענין מעולם לא נתן אבינו לך שום מתנה רק בתורת שאלה ישבה עליו. הדון עם מי: תשובה כל מחזיק בקרקע אחרים בלא שטר ובלא עדים צריך להמחזיק שיהא לו חזקה גמורה של שלש שנים גם צריך שיהא לו טענה עם החזקה וכדתנן בפרק חזקת כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ובנדון זה