משאת בנימין סו

זמנו וליכא למימר דעתו לעולם דעל מה סמך דעתו להחזיק יותר על זמנו מאחר שדרך אותה אורנדא כבר כשיכלה זמן מחזיק האורנדא באים מולים וערלים וקונין אותה כאשר כתב מורי הרב ז"ל עצמו כל זה מה שאין כן באורנדא דנדון דידן שהרי ראובן מברר בעדים שמיד כאשר קנה הנכרי האורנדא באותו מעמד תכף נלכד הנכרי במצודת ראובן והתחיל לרצות את ראובן ופסק ליתן לו חמשים זהובים ואח"כ באו השותפין וקנו האורנדא מן הנכרי ואפי' השותפין עצמן מודים בזה וגם עינינו רואות שראובן זה סמך דעתו מאחר שמיום שהחזיק באותה אורנדא כלו כמה זמנים יותר מג' פעמים ולא לקח שום אדם האורנדא מידו דשוב הוה בידו כחזקה גמורה וגם היה סומך על השר שלו שהיה מחזיק אותו אצל כל השרים כשממשכין העיר בידם וגם על השר החדש הזה והא ראיה שהרי השר החדש הזיל לו חלקו במאה זהובים יותר מחלק הנכרי ועוד יש לחלק הרבה בין נדון של מורי הרב ז"ל ובין נדון דידן ונלאתי להאריך בו כי כל מביט ומבין יראה החלוקים בעצמו אך בהא סליקנא ובהא נחיתנא כי מתוך שקלא וטריא הדין. יוצא הדין דין אמת לאמתו שהשותפין חייבים להחזיר לראובן האורנדא כאשר ביארנו מתוך התלמוד והפוסקים: ועוד בר מן דין ומן דין חייבים השותפין להחזיר האורנדא לראובן מטעם מצרנות שהרי הנכרי הוא שותפו של ראובן וקנו האורנדא בשותפות ושותפין שמכר אחד חלקו קי"ל שאר השותפין מסלקין ללוקח ואפילו אם קנאו המצרן דשותף עדיף ממצרן כדמשמע בפרק המקבל וכן כתב טור חו"מ בראש סימן קע"ה ולפיכך מצי ראובן לסלק את השותפין ואע"ג דאין דין מצרנות במטלטלין כמו שכתב טור חו"מ סימן קע"ה מ"מ נדון זה דמי לקרקע שהרחים הוא מחובר לקרקע ונחשבין כקרקע כמו שכתב טור חו"מ סי' צ"ז. וקי"ל בבתים שיש להן דין מצרנות דמחובר לקרקע כקרקע דמי וגם המכס לוקחין השרים מן הסוחרי' בשביל שהולכין דרך ארצם ודמי שפיר לקרקע: ואף על גב דאורנדא אינה רק שכירות בעלמא ששוכרין אותה לזמן קצוב ובשכירות איכא פלוגתא דרבוותא אי שייך ביה דינא דבר מצרא בטור חו"מ סוף סימן קע"ה שאני הכא בנדון דידן שהן שותפין ובזה כולי עלמא מודו אפילו גבי שכירות כמו שכתב הרא"ש וכן פסק בשו"ע בפשיטות: ואע"ג דהלוקח קרקע מן הנכרי אין בה דינא דבר מצרא כדאמרי' בפר' המקבל דא"ל אריה אברחי ממצרך שאני נדון דידן דידוע ומפורסם לכל שיד ראובן היתה תקיפא על הנכרי ואין כאן שום אריה כלל ועוד הני שותפין לא אהני מידי לראובן שהרי ראובן עצמו היה יכול להבריח הארי ואע"ג דלכאורה ליתא להאי טעמא דא"כ לעולם יאמר המצרן להקונה מן הנכרי מאי אהנית לי אנא נמי הוה מברחינא לנכרי כיון שרצ' למכור זה אינו דהקונה חוזר ואומר להמצרן סוף סוף אנא הוא דטרחנא ומפייסנא לנכרי למכור ואי לאו גירי דידי אפשר שלא היה מוכר לעולם מה שאין כן בנדון דידן שראובן כבר היה לו מעמ' עם הנכרי טרם שהתחילו השותפין לעסוק במקח עם הנכרי וה"נ משמע ממה שכתב בתרומת הדשן סימן של"ח וז"ל דמ"מ הלוקח משיבתו מהרתי בדבר כי יראתי אולי על ידי התמהמהות ימליך העכומ"ז מלמכור ונמצא נשאר בצידך עכ"ל ומשמע דמשום חששא שמא הוה ישאר הנכרי בצדו זכה הלוקח הא לאו הכי אית ביה דינא דבר מצרא לכן בנדון דידן דראובן הוה מסלק ליה לנכרי בלא השותפין ודאי אית ביה דינא דבר מצרא ועוד נראה דאפי' את"ל דלא דמי ענין אורנדא לקרקע אלא למטלטלין ובמטלטלין ליכא דינא דב"מ אפ"ה יכול ראובן לסלק להשותפין מדינא דב"מ דשותף עדיף ממצרן ולהכי מסלק אפי' במטלטלין וכמו שכתב מהרי"ק בשורש עשרים דשותף המוכר חלקו יכול שותף חבירו לסלקו אפי' במטלטלין ואע"ג דהרב ב"י דחה דברי מהרי"ק וראיותו וס"ל דאפי' שותף לא יכול לסלק במטלטלין הרי הרב ר"מ איסרלס פסק בסי' קע"ה סעי' נ"ג כדברי מהרי"ק ולא כב"י ועליו סמכינן חדא דה"ל ב"י יחיד נגד רבים מהרי"ק ור"מ איסרלס ויחיד ורבים הלכה כרבים ועוד הלכה כבתראה ורב רמ"א בתראה הוה טפי מב"י ועוד דבכל מדינות אשכנז קימו וקיבלו עליהן דברי רמ"א ובתריה אנחנו נגררין בכל דבריו ועוד דמדברי הר' רמ"א