משאת בנימין סה

שלא הוציא הוצאות על השתדלות והביא את הגוי במצודתו נקט בכובסיה עד דשבק לגלימיה עד שהוכרח הנכרי לרצות את ראובן וליתן לו חמשים טאהליר כדי שיקח ממנו האורנדא וגם הוי אומנתו בכך שהרי ידוע לכל שראובן זה אין לו מחיה אחרת בכמה שנים רק באורנדא זו ואח"כ באו השותפין ולקחו הנכרי ממצודות ראובן וקנו ממנו האורנדא וודאי בלי ספק שחייבין השותפין להחזיר האורנדא לראובן וא"ת הרי כבר כתבתי לעיל שמיד כאשר קנה הנכרי האורנדא פסק כח ראובן ושוב לא הוי אומנתו בכך וי"ל דהיינו אם לא היה חוזר הראשון לקנות האורנדא מן הנכרי אבל מאחר שטרח עד שהביא הנכרי במצודתו חזר וניעור להיות אומנתו בכך ונמצא שירדו השותפין לתוך אומנתו של ראובן ולקחו הנכרי ממצודת ראובן וקנו ממנו האורנדא ולפיכך בלי ספק שחייבין השותפין להחזיר האורנדא לראובן: ואע"ג דמורי הרב ז"ל כתב דטעמא דמרחיקין מצודות דגים היינו מטע' שפיר' מצודה דחשיב ככלי והיא טרחא הנכרת לעינים ומבורר יותר מעני המנקף דאין ניכר שום דבר ואין שינוי להדיא עכ"ל ומשמע דמשום מצודות שפירש הראשון יוצא בדיינים ולפי זה נדון דידן לא דמי לדין מרחיקין מצודות דגים וכו' אלא לדין עני המנקף שהרי בנדון דידן אין ניכר שום דבר ואין שינוי להדיא אינני כמשיב על דברי מורי אבל מ"מ תורה היא וללמוד אני צריך דלפי דבריו תקשי מתניתין דראה מציאה ונפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק זכה בה וכן מתניתין דפאה פירש טליתו עליה מעבירין אותה הימנה. אלמא אע"ג דפירש טליתו או נפל עליה לאו מידי הוא במידי דהפקר ועוד דהאי מרחיקין מצודת דגים מיירי אף בשלא פירש הראשון מצידתו רק דיהב ביה סייריה דאטו מרחיקין מצודת דגים ממצודת דג קתני מן הדג קתני ואפילו כשלא פירש הראשון מצודה ודקדוק זה דקדק מורי הרב ז"ל עצמו ועוד דלא עדיף פריסת מצודה מלחי וקוקרי בפרק הנזקין דאינו יוצא בדיינים לת"ק דרבי יוסי וק"ל כת"ק ושמא תאמר דמורי הרב ז"ל מפרש מתניתין דמרחיקין מצודת דגים וכו' בפירו' מצודו' והדגים באים לתוכן דא"כ אין שייך מרחיקין שהרי כבר נצדו בכלי של צייד והנוטל מתוכו גזל גמור מדאורייתא כדאמרי' התם באוזלי ואוהרי כו"ע ל"פ אלא ע"כ מיירי בהכי שפירש מצודה ועדיין לא בא הדג לתוכו וזה גרע טפי מלחי וקוקרי דבלחי וקוקרי כבר נצוד הדג בתוכו ואפ"ה לא הוי גזל וק"ו בפי' מצודה ועוד הרי התוספות בפרק לא יחפור ופ' הניזקין כתבו בהדיא דההיא דמרחיקין מצודת טעמייהו משום דדמי כיורד לתוך אומנתו בכך וכמו שכת' לעיל בשם התוספו' בפרק הנזיקין ועוד דמורי הרב ז"ל עצמו לא הספיק ליה האי טעמא דידיה והוצרך לפרש משום דיורד לתוך אומנתו וא"כ תירוצא דידי אמת ונכון הוא דבאומנתו בכך תליא מלתא ולפי האי ראובן שאומנתו בכך בההיא אורנדא ובאו השותפין ולקחו האורנדא מתחת ידו חייבין להחזיר ומה שכתב מורי הרב ז"ל דלא דמי ענין אורנדא למצודת דגים כדאמרינן בפרק לא יחפור שאני דגים דיהבי סייריה ופירש"י שנותנין עין הבטתם להיות נוהגין לרוץ למקום שראו שם מזונות ומשמע דמשום מזונות שנותן לפני הדגים בטוח הוא שיבואו במצודתו וה"ל כאלו מטי לידיה משא"כ באורנדא דלאו כמטי לידיה דמי נראה דכל זה כתב אליבא דאותן מקומות שאין דנין דין מערופי' אבל אותן שדנין מדמין דין מערופיה לדין מצודת דגים ממש כאשר כתב הרב ז"ל עצמו ולפיכך לפי מה שכתבנו דבעסק שהתחיל להתעסק ישראל ראשון הרגיל כ"ע מודו שיוצא בדיינים לפי זה אין לחלק בין מצודת דגים לאורנדא דכיון שכבר התחיל ועסק באורנדא עד שנתרצה לו העכומ"ז הוי כמאן דמטי לידיה דמי ואפי' אותן שאין דנין דין מערופיא מידין בנדון דידן כאשר כתבנו ועוד דאפילו מורי הרב ז"ל מודה בנדון דידן דשאני אורנדא מנדון של מורי דאיכא כמה ריעותא חדא כאשר כת' מורי הר' ז"ל עצמו דהשני היה טוען שהראשון נכנס והסיג גבולו כי השני היה לו אורנדא קודם. ועוד דהתם לא שייך למימר דעתו לעולם שהרי קודם ישראל הראשון היו מחזיקין אותה אורנדא מולים וערלים וגם השני עצמו היה בידו אותה אורנדא לפני איזה שנים ולא עמדה ביד שום אחד מהן אחר כלות זמנו וא"כ בודאי לא שייך לומר אומנתו בכך דהא עינינו רואות שכל מחזיקי אותה אורנדא לא החזיקו יותר רק עד כלות זמנו