משאת בנימין סד

ולפי זה הוי האי מרחיקין מצודת דגים עדיף טפי מהאי בר מבואה דרב הונא ואע"ג דלחד שינויא בתוספות פרק לא יחפור משמע דהאי מרחיקין לכתחולה קאמר כבר כתב מורי הרב ז"ל דשינוי בתראי עיקר עוד כתב דאף שינוי קמא לא פליג אשינוי בתראי ונמצא לכל השינוים של התוספות מיירי האי דמרחיקין מצודה אפי' בדעבד ויוצא בדיינים וכן כתבו התוספות בפ' האומר וכן משמע נמי בתוספות בפ' נזיקין וכן כתב הרא"ש והמרדכי וא"ת מ"ש מעני המנקף בראש הזית דאמרינן דאינו יוצא בדיינים ואע"ג דעני הכיר חוריו וסמכא דעתיה כאלו כבר בא לידו וי"ל דהתם לאו אומנתו בכך ואין דעתו להיות עני לעולם אלא כל יום הוא בוטח ומצפה לישועת השם שיתן לו פרנסתו שלא ע"י בשר ודם אבל גבי מצודת דגים מיירי דהוי אומנתו בכך דא"ל קא פסקת לחיותאי כמו גבי בר מבואה דאוקי רחיא אבל אי לאו אומנתו בכך אפי' גבי מצודת דגים נמי אינו יוצא בדיינים וחדא דהא במתניתין בפרק הנזיקין גבי עני המנקף וכו' קתני מצודת חיות ועופות ודגים יש בהן גזל מפני דרכי שלום אלמא דמצודות דגים נמי אינו יוצא בדיינים כמו עני המנקף דגבי הדדי קתני וא"כ תקשי מההיא דמרחיקין מצודות הדג וכו' בפרק לא יחפור דיוצא בדיינים אלא ע"כ צריך אתה לומר דה"ה דמצודת דגים וחיות וההוא דעני המנקף דפרק הנזיקין מתוקמא באין אומנתו בכך וההוא דפרק לא יחפור מתוקמא באומנתו בכך וכן כתבו התוספות בפרק הנזיקין נמצינו למדין שהצייד שאומנתו בכך לצוד דגים של הפקר ונתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו וגם הדג מביט מזונותיו ונוהג לרוץ אל מזונתו והוי כאלו לכדו וכמטי לידיה דמי כדמוקי התם שאני דגים דיהבי סיירה ואם באו אחרים ופרשו מצודתן תוך כמלא ריצת הדג ממקום הצייד הראשון מוציא מהן בדיינים וה"ה נמי לכל דבר הפקר שאדם טורח עד שהרגיל אליו באופן שסמכא דעתיה עליו כאלו מטי לידיה ובדבר שאומנתו בכך ובא אחר והקדימו דינא הוא כמו במצודת דגים שהראשון מוציא מהשני בדיינים ומהאי טעמא יש מקומות שדנין מערופיא כמו שכתב המרדכי בפרק לא יחפור ומדמי להו לדגים דיהבי סייריה ונראה דאפי' אותן מקומות שאין דנין מידו הכא דשאני התם שמתירין לילך למערופיא של חבירו ולהלותו ולאפוקי מיניה במידיה שעדיין לא התחיל הנכרי בעסק זה עם ישראל הראשון ומשום שהיה רגיל עמו בשאר משא ומתן עד היום לא אמרינן דסמכא דעתיה לעולם דשמא לא ישא ויתן עמו עוד ולא דמי לל לדגים דיהבי סייריה דהתם כבר נתן הראשון עיניו באותו דג והוי כאלו לכדו וכמו שפירש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו שאר הציידין מרחיקין ממנו ומה שאין כן במערופיא דאעפ"י שהיה רגיל אצל הנכרי במשא ומתן שעבר אם בשביל זה נאמר שנתן עיניו במשא ומתן שעדיין לא בא לעולם וזה ודאי לא דמי לצייד שנתן עיניו בדג ולפיכך מתירין לילך אצל נכרי מערופיא לכל אדם ואפילו לכתחילה אבל במשא ומתן או הלואה שכבר התחיל הנכרי עם הראשון הרגיל עמו כ"ע מודין שדנין ומוציאין מן השני דהא ודאי דמי לצייד שנתן עיניו בדג' ואין להקשות לפי דרכינו זה היכי משכחת מהפך בחררה דאינו אלא רשע כאשר כתבנו לעיל הלא אין לך נתן עיניו והכיר חוריו גדול מזה שפסק דמים עם המוכר וי"ל דלא דמי דהאי נתן עיניו והכיר חוריו צריך שיהיה בו שני תנאים. התנאי הא' שיהיה בדבר הפקר כעין דגים או נכסי נכרי דדמי להפקר כעין מערופיא והתנאי השני שיהיה אומנתו בכך כעין צייד או רגיל כעין מערופיא דדמי לאומנתו בכך אבל מהפך בחררה מיירי בקרקעות ומטלטלין או סחורה ודרך כל אדם לקנותו ולא שייך לומר אומנתו בכך שהרי אומנות כל אדם בכך מה שאין כן גבי דגים דאין אומנות כל אדם לצייד דגים ומערופיא נמי אין רגיל אצל הנכרי זה רק ישראל הראשון ודמי לאומנתו בכך: ונחזור לענין ראשון דמטעמא דידן שכתבנו דנין דין מערופיה ואפי' אותן מקומות שאין דנין מודו בנדון דידן וא"כ הרי לך ברור כשמש בצהרים שכל היכא שטרח והשתדל בדבר הפקר או בנכסי נכרי דדמי להפקר עד שהכיר חוריו וסמכא דעתיא עלויה כדבר שאומנתו בכך ובא השני והקדימו שיוצא בדיינים ולכך בנדון דידן האי ראובן דפירש מצודתו ועשה השתדלות רב וטרח עצמו בתחבולת גדולות גם אי אפשר