משאת בנימין סג

הוא כאלו יצא מרשות הנכרי ובא לידו ולא היה אפשר כ"כ לנכרי לעכב אלמלא השותפין שעמדו במקומו ולפיכך הוי שפיר טרחה מעולה וסמכא דעתיה של ראובן ואלו השותפין גזל הוא בידיהם. ומיהו כל זה אינו רק שהן גזלנים מדרבנן אבל מ"מ אינו יוצא בדיינים כמו שכתבו הפוסקים והטור חו"מ סי' ש"ע: ומדין הרביעי שכתבנו דהיינו היורד לתוך שנתפשין השותפין אומנתו של חבירו לכאורה נראה דודאי ירדו לתוך אומנתו של ראובן ולהכי מצי מעכב עלייהו שהרי ראובן עוסק באומנות זו כמה שנים ומפני זה הוה אומנתו בכך ואע"ג דהשותפין דרים עם ראובן בעיר אחת ובר מתא אבר מתא דידיה לא מצי מעכב דקי"ל כרב הונא בריה דרב יהושע היינו דוקא ברחים שרוצה השני להעמיד רחים שלו אצל רחים של הראשון ואינו מבקש השני לעסוק שום עסק ברחים של ראשון אבל נדון זה שהשותפין קנו האורנדא שעסק בה הראשון ולוקחין אותה ממנו באופן שהראשון יושב ובטל ואין לו כח וזכות יותר באותו חלק האורנדא לית דין ולית דיין שמצי לעכב הראשון על השני ואפילו רב הונא בריה דרב יהושע עצמו אלו הוה עומד בפנינו הוה מעכב על השני כאשר בארתי למעלה בדין הרביעי כל זה נראה לכאורה אבל כי דייקינן שפיר א"א לדמות נדון דידן לדין יורד לתוך אומנות חבירו מתרי טעמא חדא דלא אשכחן היורד לתוך אומנות חבירו דמצי מעכב אלא בבר מבואה דאוקי רחיא בלא זמן קצוב וכן מרחיקין מצוד' דג מן הדג דפ' לא יחפור וכל הני דחשיב בפ' לא יחפור ומביאו טור חו"מ סי' ק"מ דכל הני מיירי בלא זמן קצוב ודעתו באומנות זו לעולם ולהכי היורד לתוך אומנתו מצי מעכב אבל ראובן זה שקנה האורנדא לזמן קצוב וכאשר כלה זמנו כלה אומנתו ולמה לא ירד השני לאומנתו אפי' לכתחיל'. וכן משמע נמי מתוספות דפרק האומר דכתבו גבי מלמד שבבית בעל הבית שאסור למלמד אחר להשכיר אצל אותו בעל הבית ומשמע דהיינו במלמד שאין לו זמן קצוב אבל מלמד לזמן קצוב שרי למלמד אחר להפך אצל ב"ה קודם כלות זמנו על אחר כלות זמן מלמד הראשון וכן דקדק מורי ז"ל ואפי' לאידך לישנא דמדקדק מורי ז"ל דמלמד לזמן קצוב אסור להקדימו לשני אחר כלות זמנו מ"מ אינו אלא לענין דין עני המהפך בחררה דנקרא רשע אבל לעכובי עליה פשיטא דלא מצי מעכב וכן כתב מהרי"ק סוף שורש עשרים וז"ל מאחר שידוע שדרך כל הארץ ליקח חוקים מהאדון לזמן קצוב ואחרי כלות אותו זמן חוזרים ולוקחין חוקים אחרים וכן המנהג בכל גלילות ישראל א"כ משעה הראשונה שלוקח יהודי חיק ההלואה מאדוני הארץ על מנת כן קונהו לכשיכלה הזמן שיחזר ויתחדש החוק עם האדון ופשיטא דלא גרע זה מעני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלה נקרא רשע עכ"ל ושמע מיניה דרשע הוא דהוי אבל לא לעכב בדינא ועוד נדון דידן גרע טפי מדין מלמד שכתבו התוספות בפרק האומר ומדין חנות שכתב מהרי"ק משים דגבי מלמד וחנות אע"ג דכלה זמן שלהן מ"מ עדיין לא זכה בהן שום אדם בעולם עד שבא השני ונכנס בגבולם ודומה כאלו לקח מהן והוה כמו עני המהפך בחררה אבל נדון דידן שבתחילה כאשר כלה זמן של ראובן בא הנכרי וקנה האורנדא וזכה בה ואח"כ באו השותפין ולקחו מהנכרי הרי כבר פסק כח ראובן מיד כשלקח הנכרי האורנדא פסק אומנות ראובן ע"י הנכרי ולא ירדו השותפין כלל לתוך אומנתו של ראובן ואפי' דין רשע אין עליהם: אמנם נראה שהשותפין נלכדו במצודת ראובן מההוא דפ' לא יחפור מרחיקין מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג ופירש"י צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חוריו שאר הציידים מרחיקין מצודתם ממנו וכו' ע"כ ונראה דהאי מרחיקין לאו לכתחילה קאמר אלא אפי' כבר פרש השני מצודתו תוך מלא ריצת הדג מעכב עליו הראשון בדיינים דהא מיניה מסייע לרב הונא דאמר דהאי בר מבואה דאוקי רחיא וכו' דינא הוא דמעכב עליו ויוצא בדיינים ואי ס"ד מרחיקין לכתחילה קאמר ואינו יוצא בדיינים מאי מסייע מיניה לרב הונא הא לאו סיועה איכא אלא תיובתא איכא אלא ודאי ש"מ דהאי מרחיקין לאו לכתחילה קאמר אלא אפי' יוצא בדיינים וק"ו לפי מאי דמשני התם שאני דגים דייהבי סייריה דמשמע דאפי' מאן דלית ליה דרב הונא דמצי מעכב עלויה אפי' הכי מודה גבי דגים משום דיהבי סייריה