משאת בנימין סב

בפרק חזקת הבתים נכסי הנכרי הרי הן כמדבר וכו' מ"ט נכרי מכי מטא זוזי לידיה איסתליק ליה וכו' אלמא לא מהני מידי מה שנתן זוזי לנכרי ועשה השתדלות רב ואכתי לא סמכא דעתיה. מ"מ נראה דלא קשה מידי דמהרי"ק מיירי שנתן הישראל מעות לנכרי ולקח גם השטר ובהא ודאי סמכא דעתיה יותר מבעני המנקף כדאמרי' התם ישראל לא קנה עד דמטא שטרא לידיה משמע הא אי יהיב זוזי ונקט שטרא פשיטא דסמכא דעתיה וקני וא"כ גם מהרי"ק מסכים שפיר לתירץ זה דהכל תולה בטרח' מעולה עד דסמכא דעתי': הדין הרביעי היורד לתוך אומנות חבירו דמצי מעכב עליו דאמרי' בפרק לא יחפור אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי רחיא ואתא בר מבואה חבירו וקמוקי גביה דינא הוא דמעכב עלויה דא"ל קא פסקת לי לחיותי תו אמרינן התם אמר רב הונא בריה דרב יהושע פשיטא לי בר מתא אבר מתא אחריתי מצי לעכב בר מבואה אבר מבואה דנפשיה לא מצי מעכב בעי רב הונא בר מבואה אבר מבואה אחריתי מאי תיק"ו וקי"ל כרב הונא בריה דר' יהושע דבתראה הוא עוד פסקו הרי"ף והרא"ש דבר מבואה אבר מבואה אחריתי נמי לא מצי מעכב מאחר דנשאר בתיק"ו ונראה לי דע"כ לא פליג רב הונא בריה דרב יהושע ארב הונא אלא כה"ג דרחיא דאינו מבטל לראשון לגמרי שהרי הראשון עומד ברחים שלו אלא שהשני אוקי עוד רחים אחד ומחסר לראשון ממחייתו שלא יהיה ריוח הרבה לראשון כבראשונה אבל מ"מ יש לראשון ריוח פחות מבראשונה אבל היכא דבא השני לדחות את הראשון לגמרי ולבטל אותו ממחיתו בענין החנות והאורנדות שאין רשות רק לאחד בכל העיר ובא השני והשיג גבול הראשון ודוחה אותו לגמרי כ"ע מודו דמצי מעכב אפי' אבר מבואה דידיה דהא ודאי פסק לחיותא לגמרי וכה"ג כתב גם כן הזקן מהרי"ך בספר שארית יוסף שלו סימן י"ז ואע"ג שמורי הרב כתב בדין האורנדא דלא מצי מעכב אבר מתא דידיה והתם דוחה השני לראשון לגמרי מ"מ נראה לי פשוט מה שכתבתי ועוד שגם מורי אפשר דלא מיירי בשקנה הראשון האורנדא לזמן קצוב וכמו שיתבאר לקמן בסמוך ומהשתא יתבאר נדון דידן ואומר דודאי אין לחייב השותפין מדין עני מהפך בחררה חדא דדין מהפך בחררה עצמו ינו אלא לקרותו רשע דהיינו שמכריזין עליו ב"ה שהוא רשע ולא להוציא בדיינים כאשר בארנו לעיל בדין הראשון ועוד דאפילו דין רשע אין עליהם כלל מאחר דראובן עצמו מודה שעדיין לא פסק דמים עם הנכרי שהנכרי לא רצה ליתן רק חמשים טאלר וראובן רצה ליקח יותר ומאחר שלא גמר פיסוק דמים ובתוך כך קנו שמעון ולוי השותפין חלק הנכרי אין דין רשע עליהם כלל כמו שכתבתי בדין הראשון בשם מהר"ם דכל זמן שלא פסק דמים מותר אפי' לכתחילה להקדימו ועוד אפילו אי הוי פסק דמים ראובן עם הנכרי אפילו הכי אין כאן דין מהפך בחררה דהא קי"ל כר"ת דפסק דבמציאה והפקר מותר להקדימו אפילו לכתחילה ואלו כיון שמצאו מחייתן במקומן בהשקט ובטח דומה למציאה ואין שייך כאן לומר יניחו ביתן ודירתן וילכו וישתכרו במקום אחר וכה"ג כתב מהר"ם גבי ראובן שקנה קרקע על מיצר שמעון דמדמה אותו למציא' כמו שכתבתי הכל לעיל בדין השני וא"כ השותפין הללו יוצאין זכאין מדין מהפך בחררה שלא לקרותן רשעים וק"ו שאינן צריכין להחזיר לראובן האורנדא אבל מדין השלישי שכתבנו לעיל דמה שטרח הא' טרחא מעולה וסמכא דעתיה אפי' בדבר הפקר ובא אחר והקדימו הוי גזל בזה נראה דנתפשין השותפין שהרי ראובן מאחר שהפך בה אצל הנכרי שותפו ורדף אחריו והשיגו עד שהנכרי היה מוכרח לרצות אותו דודאי סמכא דעתיה כאלו בא לידו כבר שהרי המניעה דפיסוק דמים לא היתה מצד הנכרי רק מצד ראובן ועדיף טפי מעני המנקף בראש הזית דאמרינן סמכא דעתיה דעני ומה שתחתיו הוי גזל ק"ו הכא דטרח ראובן והלך אחר השר עד שהשתדל שהיה מוכרח הנכרי להניח חלק האורנדא כאשר שמעו הרבה יהודים שהיו באותו מעמד ולפיכך טרחה מעולה היא וסמכא דעתיה בין לטעם מורי הרב ז"ל שהרי נשא נפשו למות כשהלך אחר השר כי כל דרכים בחזקת הסכנה כאשר בארנו למעלה ובין לטעם דידי שכתבתי למעלה בדין השלישי שהרי כבר