משאת בנימין ס

גבולי ועכשיו קמו שמעון ולוי וקא פסקו לחיותי גם ההתראה עשיתי להם קודם שקנו אלא שאין לי עדים בדבר. ע"כ תוכן טענותיהם: הואיל שהצדדין באו לפני ונתעצמו להגיד להם דבר המשפט הוכרחתי לחקור ולדרוש מתוך התלמוד ומתוך פסקי קמאי ובתראי עד מקום שיד שכלי מגעת הגם כי דין תורה לא ידענא ובתחילה צריך אני להציע כל דינים השייכים ליורד תוך מחיות חבירו ואח"כ יתבאר הנדון שלפנינו. עיקרי דינים הללו מבוארים מההוא עובדא דרבי אבא עם רב גידל במסכת קדושין פ' האומר כמבואר שם בתוספות בשם ר"ת ובאשיר"י ובמרדכ"י והנה מורי הרב הגדול מהר"ר שלמה לורי"א ז"ל האריך בדינים הללו בארוכה בתשובותיו סימן ל"ו ובסוף דבריו העלה שדינים הללו יתחלקו לארבעה ראשים הדין הראשון הוא דין עני המהפך בחררה ובא אחר ונוטלה הימנו נקרא רשע כדאמרינן בעובדא דרב גידל ונמצא מחלוקת בין החכמים אם כופין השני שיחזיר החררה לראשון אם לאו והנה מהרי"ק ז"ל פסק בשורש קל"ב דאין כופין אותו רק רשע הוא וכן פסק ג"כ מורי מהרש"ל ז"ל וכתב עוד בשם הג"ה מיימונית פ"ה דהלכות חובל וז"ל פסק רא"ם עני המהפך וכו' נקרא רשע שיש לחזן ב"ה להכריז עליו ברבים וכן היה מורה ר"ם משמו עכ"ל אלמא רק לענין לקרותו רשע ולא לענין כפיית ממון דאטו בתרי קטלא קטלת ליה וכתב המרדכי בפרק חזקת הבתים בשם מהר"ם אם אחד מחזר לקנות וקדם השני וקנה אינו נקרא רשע ולא שייך עני המהפך בחררה אא"כ שהראשון גמר פיסוק דמים ונתרצו הלוקח והמוכר זה לזה ולא היו חסרים רק הקנין וכה"ג אם קדם השני וקנה נקרא רשע אבל אם עדיין לא פסק דמים לא נקרא רשע הדין השני מציאה והפקר אם אחד רוצה להגביה מציאה או לזכות בהפקר ובא השני וקדם להגביה המציאה או לזכות מן ההפקר והפקר שייך נמי דין עני המהפך בחררה וזה השני המגבי' או זכה נקרא רשע אבל ר"ת ור"י והרא"ש והמרדכי כתבו דלא שייך דין עני המהפך בחררה אלא דוקא כשרוצה העני להרויח החררה בשכירות של ב"ה או רוצה לקנות אותה וחבירו מקדים ומשכים עצמו לב"ה או קנה אותה כעין עובדא דרב גידל על זה אמרו שנקרא רשע כי למה מחזר על זאת שטרח בה חבירו ילך וישתכר במקום אחר אבל חררה של הפקר ומציאה ליכא איסור בדבר שאם לא יקדים לזכות בה לא ימצא אחרת וכל הזריז להקדים ולזכות מותר ועיקר יסוד דין זה ממתניתין דפ"ק דמציעא ראה את המציאה ונפל עליה ובא אחר ונוטלה הרי היא שלו וכן ההיא דפאה פירש טליתו עליה מעבירין אותו ממנה ולזה הסכים מהרי"ק ומורי מהרש"ל ז"ל וכן פסק הרב הגדול רמ"א ז"ל בהגהת שו"ע מטור חו"מ סימן רל"ז וכתב המרדכי וכן כתב מהרי"ק דמציאה לאו דוקא אלא כל דבר שקונה אותה בזול גדול הניכר לעינים כגון שוה מאתים במנה א"נ בדבר שיש לו קצבה והוא מוזיל לגביה הוי נמי כמציאה אבל דבר שאין הריוח ברור כ"כ ומידי דלא קץ לא הוי בכלל מציאה והמקדים וקונה נקרא רשע וכתב מורי הרב ז"ל על אחד שקנה האורנדא של יין שרף ובא אחר והקדימו ושנים היו דרים באותו מקום שאינו נקרא רשע ואע"ג דאין הריוח מבורר כל כך וגם אינו קצוב וטעמו משום דדמי למציאה מאחר שאינו יכול למצוא עוד אורנדא של יין שרף באותה העיר כי אין דרך למכור האורנדא רק לאדם אחד ולא נימא שיחפש לו מקום אחר למחייתו מאחר שמצא מחייתו במקומו בריוח ובהשקט אין לך מציאה גדולה מזו והביא ראיה ממה שכתב המרדכי בשם מהר"ם על ראובן שהיה מהפך בקרקע של נכרי על מיצר של שמעון וקדם שמעון וקנה דלא מקרי רשע דהוי כמו מציאה דלאו כל שעתא מתרמי ליה קרקע לקנות המיצר שלו ועוד מביא ראיה ממה שכתבו התם בפרק חזקת הבתים בעל הבית מותר לשכור מלמד ששכר חבירו בזמן שעבר שאין דרכו של בעל בית לחזור במקום אחר לשכור מלמדים ע"כ אלמא דלא אמרינן שילך ויחפש במקו"א היכא דאפשר לו במקומו דלענין זה הוי כמציאה אע"ג דאין הריוח מבורר כ"כ: הדין