משאת בנימין נח

שוגגת ואנוסה שהרי בעת השינה אין יודעת כלום ודבר שלא מתכוין הוא מ"מ לא דמי לנדון דידן חדא דשאני התם דהוי נמי מזיד מאחר דידעה שהתינוק מונח אצלה לא היה לה לישן בעוד שהתינו' מונח אצלה והדבר קרוב לפשיעה וכן נמצא כתוב להדיא בשם מהר"ם ז"ל מרוטענבורג ונראה להביא ראיה מהא דתנן בסוף פרק כיצד הרגל אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד בין ער בין ישן וכו' ועוד דבעלמא מכוער הדבר מאוד אפילו לא היה פשיעה שהרי סוף סוף ודאי האם המיתה את בנה אבל בנ"ד חדא דשמא כבר היה מת קודם שבא הילד אצלה והשפחה אינה נאמנת דשמה השפחה עשתה המיתה ואפי' את"ל שאמו המיתה לאו פשיעה הוא כלל דמאי הוה לה למעבד מאחר שלא ידעה מעולם שהתינוק אצלה ודמי להא מלתא דאמרינן בירושלמי וכן נמי טור ח"מ סי' תכ"א אם היה אחד ישן ובא חבירו ושכב בצידו אם הראשון הזיק לשני פטור: וכן אם הניח כלים בצד הישן ושברן פטור עכ"ל: ולפי זה היה נראה לפטור האשה לגמרי שהרי גבי נזיקין אע"ג דאדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד ואפי' אונס חייב לשלם אי לא הוי אונס גמור כמו שכתב הרמב"ם בפ"א מהלכות חובל ומזי' ומביא ב"י בטור ח"מ סי' שע"ח ואפ"ה כה"ג שהיה ישן תחלה פטור משום דהוי אונס גמור כמו שכתב בטור ח"מ שהבאתי לעיל וה"ה בנדון דידן דדמי ממש להאי מלתא אלא שאין נראה להקל כ"כ בעון שפיכות דמים שהרי דוד הע"ה לא עשה שום מעשה כלל ואפי' גרמא לא הוה בענין נוב עיר הכהנים אלא בדרך רחוקה מאוד נתגלגל הדבר על ידו ועם כל זה היה נענש וכדאמרינן בפרק חלק דא"ל הקב"ה לדוד עד מתי עון זה בידך על ידך נהרגה נוב עיר הכהנים ועל ידך נהרג שאול וכו' כ"ש בנדון זה שאפשר שהאשה המיתה הילד בידיים וספק נפשות להחמיר כמו שכתבתי למעלה וא"כ אין לפטור אותה לגמרי אפילו באשה בעלמא שבא מעשה לידה כה"ג ק"ו באשה זו שזה פעם שנית שבא מעשה זה על ידה שצריכה כפרה ותשובה. ולבי אומר שתתענה מ' יום רצופים מלבד שבתות וי"ט שתשלים במקומן ימים אחרים סמוך ממש למ' יום הללו ובאותן ימי התענית לא תאכל בשר ולא תשתה יין ולא תישן על כרים וכסתות ואחר כלות המ' יום תתענה לפחות כל שני וחמישי שנה שלימה של שס"ה ימים מלבד הימים שאין אומרין בהן תחנון ובימי עיבורה ומניקה לא תתענה כלל וחייבת להשלים אחר כך כל מה שחסרה גם באלו תענית של שני וחמישי לא תאכל בשר ולא תשתה יין לילה שלפני התענית ולאחר התענית גם כל ימות השנה לא תשים עליה שום כסף וזהב אפי' בשבתות וימים טובים גם תרחיק עצמה מכל מיני שמחות וסעודות מרעים מזמוטי חתן וכלה תדאג ותכניע את לבה ותתודה לפני המקום בכל יום מימי התענית ותאמר הודוי בל"א ותתפלל ותבקש מחילה לפני המקום ומיד אחר כלות שס"ה ימים מותרת כל דבר כבראשונה וטוב שתתענה כל ימיה יום אחד בחודש כדין ערב ר"ח. רק בימי עיבורה ומניקתה ובעת וסתה או חולה אפילו שאין בו סכנה אין לה לעשות שום דבר מכל הדברים גם בכל שנה ושנה כשיגיע היום שנעשה בו המעשה הרע תשב בתענית כדי שיהיה החטא תמיד לזכרון בין עיניה ע"ד כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד אך כל ימיה תקבל עליה ותזהר מאד שלא תשכב ובנה אצלה ותשוב בתשובה שלימה ורפא לה דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל:. כז ראובן החזיק באורנדא בעיר אחת. ומתחלה קנה ראובן האורנדא משר העיר עצמו ואח"כ השכין השר את העיר לשר שני בתורת משכון וראובן קנה האורנדא גם מהשר השני עד היום הזה שהוא קרוב לעשר שנים ובשנה האחרונה קם נכרי אחד עליו ורצה להשיג גבולו של ראובן ולהעלותו בדמים ומתוך כך נתפשר ראובן עם אותו נכרי ועשה עמו שותפות על שנה אחת ואחר כלות השנה הזאת נתגלגל הדבר ששר העיר פדה העיר והשכין אותה ביד שר אחר וראובן נעשה סרסור בין שר העיר ובין שר חדש להשכין לו העיר והיה לו תנאי עם השר החדש שזה יהיה שכר סרסרות שלו שיניח לו האורנדא בסך שהניחו לו השרים הראשונים דהיינו חמש מאות זהובים וכן הבטיח אותו השר החדש אך לא נתן לו כתב האורנדא ואז התחיל הנכרי הנזכר שהיה שותפו שנה שעברה להזיק