משאת בנימין נז

ליד האשה אבל היכא דלא אפשר כגון שנאבד הגט מן העולם וגם המומר נאבד מן העולם ואנן דידעי' בהאי איתתא דזכות הוא לה דשמעינן מינה שבקשה לפייס המומר וגם נתנה והוציאה ממון על זה שיתן לה גט דכה"ג אפילו הא"ז מודה דאם לא כן אוקמא להו בפלוגתא רחוקה נגד רש"י ושאר רבוותא ובפלוגתא רחוקה לא מוקמינן זה נראה לי פשוט הלכך בנדון דידן יש להכשיר הגט וליתן הגט כאשר הוא עכשיו עם הקרע ליד האשה ותהא מגורשת ממנו אי בקבלת השליח אי בקבלת דידה ואע"ג דפשיטא הוא בעיני מ"מ לענין הלכה למעשה לא אתינא כי מיראי הוראה אנכי עד שיסכים עמי אחד מבעלי תריסין מזקני הוראה דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל כותב וחותם יום ד' לפרשת מטות ומסעי שס"ג: גם לעניות דעתי נראה להתיר האשה ע"י הגט הנ"ל אחר שימסרנה השליח לידה מטעמים שכתב האלוף המרומם הנ"ל ועוד טעמי אחרינא בר מינייהו אין צריך להאריך בהן דברי הקטן יושע בן לא"א כמהר"ר אלכסנדרי זצ"ל מזרע כהונה פלק כהן יכונה: כה ועל השאלה השניה אודות התישים שרוצין לנחור אותם בשביל העורות הגם כי רבים וגדולים מזנדנזין בדבר ומימי לא שמעתי דבר ברור לאיסור ולא להיתר מ"מ לבי נוטה להיתר יותר מלאיסור כאשר כתב גם כן מעלת כבוד תורתך אך לא מטעמא דידך שהביא מכ"ת ראיה מפרק כיסוי דם מההיא דר' חייא דנפל ליה יאניכא בכיתניה והתיר לו ר' לנחור עופא הרי חזינן דלצורך יאניכא שרי לנחור הכי נמי דשרי לנחור לצורך העורות ונראה דלאו ראי' היא דאיכא למימר שאני יאניכא דאי לא שרית ליה יפסיד הפשתן וכליא קרנא הוא אבל לצורך העורות אי לא שרית ליה לא יפסיד מידי בקרן אלא שלא ירויח ומניעת הריוח לא הפסד הוא. וכן כתב הרא"ש בפ"ק דמועד קטן לענין דבר האבוד במועד ומביאו בטור או"ח בסי' תקל"ט וכן בטור י"ד סי' ש"ף אבל נראה להביא ראי' מפרק השוחט דתניא השוחט וצריך לדם חייב לכסות כיצד יעשה או נוחרו או עוקרו ומוקי לה התם בחיה דצריך ללבא ופרש"י צבע עור אדום הרי שמעינן דלצורך צבע אדום דהיינו כדי להרוויח שרי לנחור ולעקור ע"כ נראה דהמקיל לא הפסיד דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. הג"ה נאם בנו אברהם כמה פעמים היה לי פתחון פה קמיה דאבא מארי ז"ל בענין דין זה דע"כ לא שמעינן הכא מדרבי ומברייתא דשרי לנחור אלא דוקא כשרוצה להשליך הבשר לכלבים אבל למכור הבשר אחר כך לנכרי ודאי אסור משום דמכוין מלאכתו בדבר איסור מקרי כדשנינו בפ"ז דשביעית אין עושין סחורה בנבילות וטריפות וציידי חיה ועופות דגים שנזדמנו להם מיני טמאים מותר למוכרן נזדמנו אין אבל לכתחילה לא ואסורא דאורייתא הוא וכדמפרש בפרק כל שעה דיליף ליה מקרא ובשל תורה ראוי להחמיר זכיתי לדבור אך לבסוף ימיו כתב לו לעצמו וז"ל תשובה זו צריך לימוד במה שהשיב בני מהר"ר אברהם עכ"ל ויהי עד כה ועד כה והשמים התקדרו בעבים וארון האלהים נלקחה ומדאגה שלא יבואו התלמידים ויתלו את עצמם באילן גדול ויקבעו הלכה לדורות להתירה על כן כתבתי דברי אלה פה הנלע"ד: כו אודות האשה שהניחה הילד שוכב בעריסה ואינה יודעת מאומה איך בא הילד מן העריסה ואין בזכרונה כלל אימתי הניחו הילד אצלה רק בעת הקיצה משנתה מצאה הילד מוטל מת בזרועה לא נודע מי הכהו ואימתי והשפחה מגדת שהיא הביאה והניחה הילד אצל אמו והניחה הדד בפי הילד ואומרת שאם הילד קבלה הילד ממנה ועוד אומרת השפחה כשנתנה הילד אצל אמו כעסה האם על השפחה וקללה אותה והאם אומרת שמכל זה אינה יודעת מאומה ובאתה האם עכשיו לדרוש משפט התשובה באולי אמת הן דברי השפחה. ונראה דספק נפשות לחומרא וראיה מאיוב שאמר אולי חטאו וגומר ואם בשאר עבירות כך בשפיכת דמים על אחת כמה וכמה ועוד ראיה מאשם תלוי שהיו מביאין על הספק אך נראה שאין להחמיר עליה כמו על שאר שוכבת על בנה ואע"ג דכל שוכבת על בנה נמי הוי שוגגת