משאת בנימין נו

נוסחא אחריתי בדין הנזכר כד נשאלתי מהאלוף מהר"ר דוד עלקוש סג"ל, ר"מ ואב"ד בק"ק בזליאה על דבר הגט שניתן בק"ק קרעמעניץ זה שנה ומחצה ממומר אחד שהלך למדינת הים וקודם שהלך נתן גט לאשתו ומתוך הדחק שלא היה להם קלף כתבו הגט על פפי"ר וטרם שבא הגט ליד האשה נתקרע הגט בגליון שמצד שמאל ועבר הקרע מעט תוך הכתב עד שנחלק רגל התחתון אמנם מרגלו של יו"ד נשאר מקצת הרגל ומעט לגוף אות היוד ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותו והוא בטופס הגט ועכשיו האשה הזאת עומדת בק"ק בזילאה צועקת לפני הרבנים ומבקשת לקבל הגט מיד השליח ואין מושיע לה זה שנה ומחצה והרבנים במדינת וואלי"ן מושכין ידיהם ואינן מורין לא לאיסור ולא להיתר והאשה היא מגזמת ופוערת פיה לבלי חוק ויש הרבה לחוש שלא תיפוק ח"ו חורבה מזה וכל זה הן דברי האלוף מהר"ר דוד סג"ל ששלח אלי צורבא מדרבנן עם כתיבת יד ואותו צורבא מרבנן הוא השליח של המומר לגט זה והוא הגיד לי בעל פה תוכן הדברים יותר ויותר ממה שכתב אלי מהר"ר דוד סג"ל י"ץ ואני לבי אומר לי למשוך ידי מענין זה פני כמה טעמים אך שהשליח הפציר והעתיר דבריו עלי עד שנעתרתי וכתבתי לו דעתי להכשיר הגט משני טעמים האחד על פי הרמב"ם בפ"ד מהלכות גירושין והביאו טור א"ה בסי' קכ"ה שאפילו קרע ב"ד שהוא שתי וערב כשר כשנמסר בפני עידי מסירה וקרע שאינו של ב"ד אפילו בלא עידי מסירה כשר ואע"ג דאיכא למימר דהתם מיירי בשלא נחלק שום אות שהקרע עובר בין הכתב אבל הכא דנחלק אות היו"ד אפשר דפסול וכמו שכתב הרא"ש לענין ס"ת אהא דאמרינן בפרק הקומץ קרע הבא בתוך ב' שיטין יתפור וכתב הרא"ש היינו דוקא בשלא נחלק שום אות דאלו נחלק אין לו תיקון נראה דהרא"ש מיירי דוקא כשנשתנה צורת האות וגם נחלק אבל נחלק ולא נשתנית צורת האות ותינוק דלא חכים קורא לית לן בה והכי מוכח בהדיא מעובדא דרמי בר תמרי דאיפסק ליה וי"ו דויהרג בנוקבא גם בטור י"ד סי' ר"ף כתב בהדיא דנחלק ונשתנית צורת האות הוא דפסול וא"כ בנדון דידן דלא נשתנית צורת האות לית לן בה ואין לפסול נמי מטעם דבמקום שנפסל רגל של יוד אינו מוקף גויל שהרי כל הפוסקים שוים דבגיטין לא בעינן מוקף גויל אלא לכתחילה ובדיעבד אינו פסול ועוד שהרב ב"י בטור א"ח העלה בסי' ל"ב דכה"ג הוי שפיר מוקף גויל אפילו בס"ת כיון שבשעת כתיבה הי' מוקף גויל זהו לטעם האחד והטעם השני אפילו את"ל דהגט הוא פסול בשביל קרע זה מ"מ מאחר שהגט היה שלם כשנמסר ליד השליח נתגרשה האשה מיד כשקיבל השליח הגט מיד המומר ואפי' אם היה הגט נשרף ונאבד מן העולם וזה לפי מנהג שלנו שאנחנו נוהגין כשהמומר נותן גט ליד השליח אומר זכה גט לאשתי ובו תהא מגורשת מעכשיו וכדעת רש"י ושאר רבוותא דסברי דתו לא מצי הדר ביה והאשה מתגרשת בקבלת השליח דזכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו כמו שכתוב כל זה באריכת בתרומת הדשן בסי' רל"ז והרב ב"י הביאו בטור א"ה בסי' ק"מ ונראה דבנ"ד כ"ע מודו דמגורשת בקבלת השליח דעד כאן לא פליגי תשובת מהר"ם ושאר רבוותא וסברי דחוב הוא לאשה כר"ל דאמר טב למיתב טן דו אלא דהיכא דלא שמעינן מאשה דניחא לה בגט מהמומר אבל בנ"ד שהאשה משתדלת זמן רב בכל כחה עד שנתפייס המומר ברצי כסף ונתן לה גט ע"י שליח וזה כולי עלמא מודו דזכות הוא לה ומיד כשבא הגט ליד השליח נתגרשה וא"צ שוב להגיע הגט לידה וכמו שכתב בתרומת הדשן. ואע"ג דבתרומת הדשן כשכתב סברא זו בסוף שדא ביה נרגא וכתב וצ"ע בא"ז בפ"ק דגיטין: מ"מ נראה מדכתב וצ"ע ולא כתב להדיא והא"ז פליג אסברא זו משמע דגם הא"ז לא פליג בהדיא אלא שמשמע קצת מדבריו דלא קים ליה האי סברא וא"כ הוא לא שבקינן האי סברא דנכונה וברורה היא מקמה משמעות דהא"ז. ואפי' אי הוה פליג בהדיא אסברא זו לא הוה מסתברא לן להחמיר כולי האי דיחידאה הוא: ומאן לימא לן דאי הוה ספר הא"ז קמן דלא מצינן לאשכוחי בדבריו טעמא אחרינא עוד נראה דאפי' מאן דמחמיר אפשר דלא מחמיר אלא לרווחא דמלתא היכא דאפשר לאמטוי גיטא ליד