משאת בנימין נה

כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' מלוה ולוה נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר והתם לא חלק בין אם כבר בא ליד המלוה או לאו גם לא שייך התם לחלק בהכי לכן לא מסתברא כלל לחלק בין התם לנדון דידן והגט הוא כשר בקרע קטן בנדון דידן אפילו עדיין לא נתגרשה בו גם אין לחלק בנ"ד מטעמא דבנדון דידן הקרע עובר ברגל התחתון של יו"ד וכמו שכתב הרא"ש ז"ל כמבואר לעיל משום דנראה לי פשוט דהרא"ש שלא פסל בנחלק האות אלא היכא שנשתנה צורת האות אבל נחלק ולא נשתנית לאו כלים הוא וכן כתב בטו"ר י"ד בסימן ר"ף בהדיא והכי אמרי' בפרק הקומץ רמי בר תמרי איפסק ליה וי"ו דויהרג בנוקבא אתא לקמיה דר' זירא א"ל זיל אייתי ינוקא דלא חכים ודלא טיפש אלמא אע"ג דנחלק הרגל של וי"ו לסנים והיה דומה קצת ליוד א"ה אי יניקא דלא חכים ודלא טיפש יודע לקרות כשר כיון דלא נשתנית צורת האות. וא"כ ה"נ בנדון דידן דלא נשתנית צורת האות כלל שאין לפסול בזה וא"ת אע"ג דלא נשתני צורת האות מ"מ תיפוק ליה דאיננה מוקף גויל למטה במקום שנחלקה רגלו וי"ל חדא דמוקף גויל בגט לאו פסול הוא כמו שכתבו הפוסקים ועוד הרי כבר העלה הרב ב"י ז"ל בטור א"ח סי' ל"ב דלא אמרינן מוקף גויל מעכב ופוסל אלא במקום שהאות נוגע בחבירו ולא ע"י נקב אי נמי לא פסלינן אלא בשלא היה מוקף גויל מתחילת הכתיבה אבל היכא שמתחילת הכתיבה היה מוקף ואח"כ נתקלקל ע"י נקב או ע"י שנחלק האות לית לן בה ולפיכך בנ"ד שהאות היה מוקף גויל בשעת הכתיבה גם עדיין הוא מוקף גויל מכל הצדדין ואינו נוגע בשום אות לא למעלה ולא למטה ולא מהצדדין רק שעל ידי שנפסק אינו מוקף גויל למטה לית לן בה נמצינו למידן בנדון דידן שהגט הוא כשר בלי גמגום וינתן ליד האשה ובו תהיה מגורשת גמורה ואפילו בשאר גיטין דעלמא בכה"ג לית כאן חששא וק"ו בגט מומר כנדון דידן דאפי' אם היה נקרע או נשרף ונאבד מן העולם בענין שלעולם לא יבא הגט ליד האשה אפ"ה הוה מגורשת לדעת רש"י ושאר רבוותא דסברי כשמומר שולח גט לאשתו ע"י שליח שנוהגין שיאמר לשליח זכה גט לאשתי ותו לא מצי הדר ביה והאשה מגורשת מיד בקבלת השליח את הגט מיד המומר ואע"ג שלא הגיע לידה מטעמא דאנן סהדי דזכות הוא לה וזכין לאדם שלא בפניו ואפילו לאידך רבוותא דפליגי אהך סברא מטעמא דריש לקיש דטב למיתב טן דו וחוב הוא לאשה היינו דוקא כשעושין שליח שלא מדעת האשה ולא ידעינן דעתה אבל אי שמעינן וידעינן שהאשה מבקשת מבני אדם שיפתו את המומר שיתן לה גט ואח"כ איתרמי מלתא שהמומר שולח לה גט ע"י שליח בזה כולי עלמא מודו שדי בקבלת השליח אם אמר זכה גט זה לאשתי דכה"ג ודאי זכית הוא לה ואין צריך ליתן הגט ליד האשה כלל כמו שכתב כל זה בתרומת הדשן סימן רל"ז ומביאו הרב ב"י לפסק הלכה בטור א"ה בסי' ק"מ ואע"ג דבסוף דבריו שדא ביה נרגא וכתב וצריך עיון בא"ז פ"ק דגיטין מ"מ משמע דלאו בפשיטות פליג הא"ז אהך סברא מדכתיב וצ"ע ולא כתב הא"ז פליג ואפי' את"ל דפליג להדיא מ"מ לא אשגחינן ביה דה"ל יחידאה ועוד דאפי' הא"ז אפשר דלא פליג אלא א"כ היכא דאיתא לגיטא בעין שאז נכון הוא וטוב להחמיר לכתחילה ליתן הגט ליד האשה ממש לרווחה דמלתא אבל היכא דליתא לגיטא שנשרף או נאבד מן העילם כולי האי לא מחמיר הא"ז משום עיגונא וא"כ בנדון דידן דהמומר כבר הלך למדינת הים ואיכא עיגונא גם שמעתי מהשליח שהאשה הזאת שמה נפשה בכפה בכל כחה להתנפל בפני כמה בני אדם שישתדל לה גט מהמומר גם השליח עצמו שמע ממנה כדברים האלה קודם שיקבל הגט מבעלה המומר פשוט הוא דהאשה מתגרשת בקבלת השליח הגט מיד בעלה המומר כיון שהגט בא ליד השלית כשהיה שלם אך לרווחא דמלתא יתן לה השליח הגט לידה בפני ב"ד כמנהג שלנו בכל גיטין המומרין בשני דרכים הללו המבוארים אני מכשיר הגט הזה וטוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידה. כי ירא אלהים יצא את כולם כל זה ברור לי כשמש בצהרים אך לענין הלכה למעשה לא מלאני לבי עד שיסכים עמי עוד אחד מזקני הוראה: דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל כותב וחותם יום ד' לפרשה מטות ומסעי שס"ג: