משאת בנימין נג

אייזיק ז"ל למהר"ר געץ נ"י וכן משמע נמי מב"ד של המגרש וכן מדומה שגם בב"ד של מהר"ר געץ שבידכם נמי משמע הכי ואם כן הוא טעות הוא בידם שהרי אפילו למומר אין כופין כמו שהביא ב"י בשם הגהות מיימוני בסי' קל"ד ועוד דאין כופין בשוטים אלא מה שמפורש בהדיא בתלמוד שכופין להוציא ועוד מאן מעיד דבר הכי הוא הרי רבים מעידים שאדם כשר הוא הלכך מה שכפוהו ליתן הגט שלא כדין אנסוהו ואע"ג שבטל המודעות לא מהני גבי אונס שלא כדין דאפי' לא מסר מודעא אי ידעי' באונסו אינו גט אם לא שאנסוהו בדין כגון מאלו שכופין להוציא מכל טעמי הללו נראה לי להחמיר להצריכה גט שני אמנם בעיקר הדברים שהוזכרו בב"ד מאן לימא לן דקושטא היא דלמא הב"ד של הבעל שקר הוא מאחר שאינו מקוים כי שמא הוא עצמו זייף וכתב מאי דבעי ונראה (אין) משום זה איכא תקנתא ליתן להמגרש זמן לקיים הב"ד שהגבה ואע"ג דכתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז דאחר נתינת הגט אין נאמן הבעל לערער רק בעדים או בשטר ולא בדברים בעלמא ואפי' זמן אין נותנין לו על העדות והשטר שאני התם דליכא ידים מוכיחות דקושטא קאמר כמו שכתב הר"ן שם. אבל היכא דאיכא רגלים לדבר חיישינן ומביא ראיה מכמה דוכתי בגיטין דפריך וליחוש שמא פייס וכו' הלכך בנ"ד איכא רגלים לדבר וחיישינן ועוד מאחר שכבר יש ביד הבעל הב"ד כתוב וחתום אלא שאין אנו מכירין מי הוא החתום ובקל נוכל לעמוד על אמיתת הדבר אם הב"ד הוא אמת או שקר צריך ליתן לו זמן. מה שאין כן בנדון דהר"ן שלא היה מגיד מי הם העדים שבטל השליחות בפניהם ואמר שהעדים הן באיי הים הרחוקים והיה לחוש פן יעגן אותה כל ימיה כמו שכתב שם הר"ן ובנ"ד ליכא למיחש לכל זה ועוד דאפילו הר"ן כתב שם דאף דלפי הדין אין נותנין זמן מ"מ היה חושש שמא אח"כ יביא עדים לדבריו ותצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה וכ"ש בנדון דידן דאיכא למיחש טפי מכל הני טעמא נראה דצריך לחקור בקהילות הללו אחר שורש הדברים ואחר הב"ד של הבעל אם אמת הוא ומי הן העדים שהעידו בב"ד ומכל מקום נראה קצת להדבר האונס דלאו אונס הוא שהרי הם לא חבשו אותו אלא כדי שיקיים מה שנתקשר ליתן מזונות או גט ועיקר הכפיה הי' על מזונות ואע"פ דמתוך כך הוכרח ליתן גט אין בכך כלום מאחר שלא כפוהו בשביל הגט אלא בשביל המזונות שחייב מצד הדין שאר כסות ומצד הקשר שקיבל עליו בפני מהר"ר אייזיק ז"ל ודומה לזה כתב ב"י בסימן קל"ד בשם הרשב"ץ וז"ל יש אונס שאע"פ שהוא אונסו בגופו אינו אונסו לגרש אלא אונסו לעשות דבר אחר והוא מעצמו כדי להנצל מאותו אונס מגרש וזה אינו כפייה ע"כ וכה"ג כתב עוד שם אחר זה לענין פריעת כתובה מכל זה משמע בהדיא דכל זמן שאין כופין אותו על הגט ממש אלא על דבר אחר שחייב בדין אע"פ שמתוך זה האונס נותן גט לאו אונס הוא אלא שבנ"ד כמדומה לי שכפוהו על הגט ממש שכן משמע מתוך הב"ד של הבעל ומתוך הכתב שכתב אלי המגרש דמאחר שראו לפי דעתם שעבר על הקשר בענין המזונות חשבו דממילא חייב ליתן גט כפי הקשר שנתקשר ואז כפאוהו על הגט ממש ואני ראיתי ביד אבי האשה המגורשת כתב אחד מבעלי תריסין ראשי ישיבות שכתבו נדוי וחרם על הבעל בשביל מסירת המודעא וכמו שכתב בטור א"ה סימן קל"ז ולי נראה שאין כאן מקום לנדוי וחרם זה דהאי דמשמתינן למאן דמסר מודעא אגיטא היינו דוקא גט שנותן ברצון הטוב או אפילו ע"י כפייה רק שהכפייה היא בדין כגון אלו שכופין להוציא. אבל מי שאנסוהו ליתן גט שלא בדין אין לו אשם ויפה עשה וכן כתב ב"י בשם תשובות הרא"ש אח"כ מצאתי בתשובת הרא"ש כלל מ"ד סי' ט' על אחד שהיה מוציא לעז על הגט אע"ג שלא היה ממש בדברים לפי הדין עם כל זה שהיה כופה הרא"ש ז"ל ליתן גט שני משום לעז. ומזה נלמוד ג"כ לנ"ד שאת"ל שיש לצדד צדדין להקל משום קול ולעז אין לנו להקל כאשר שמעתי ביריד יערסלב שעבר מאנשים נאמנים מק"ק נעמרוב שמבואר הדבר בעיניהם כל זה כתבתי דרך משא מתן ודרך העברה כי לא ירדתי לעומקא דדינא מפני הטרדות שהוצרכתי לילך בפתע פתאום לק"ק קולמי בשביל גט שכיב מרע כאשר יגיד למכ"ת מוביל כתבי ומה שמצאתי ולקטתי מתוך הספרים דרך עראי כתבתי וכההוא דפ שור