משאת בנימין נב

העתק מהב"ד ששלח לידי המגרש אמנם באמת כי לא נודע לי אותו ב"ד אם אמת כי הכל הוא כתיבת ידו של המגרש ומן הראוי היה לי למנוע עצמי מלחות דעתי נגד הוד מכ"ת כי מה לתבן את הבר ואמנם גזירתכם הליצתני לצאת חוץ ממחיצתי והנה דעת תלמידכם נוטה להחמיר ולא להקל כל זמן שעדיין לא נשאת והכל ע"פ לב"ד של המגרש שרבים המעידים איך שקשרו ואסרו אותו והכו אותו בעיר פאהרובי"שטש ושמו עליו שומרים וגם כשהוליכו אותו לעיר וויניצא ליתן הגט אע"ג דהתירו מעליו כל כבלי ברזל מ"מ משמע ששמו שומרים והוליכו אותו ברשותם ותחת ידם ולא הלך בעצמו וברצונו שהרי כתוב בב"ד וז"ל העד הראשון אונ פון ק"ק פאהרבי"טש האט מען אין געפירט קען דער ווינצא נאך דעם איז כמ"ר אברהם קומען דער אין גיפירט האט לק"ק ווינצא עכ"ל העד הא' וז"ל העד השני דער נאך האט מען לי"בן געפירט קיין דער ווינצא צוא דעם גט עכ"ל משמע שהוליכו אותו בעל כרחו ותחת השמירה שאם לא יתן גט שיחזר אותו לפארבוטש כבראשונה וגם קצת מעידים הרב בעצמו גיזם שאם לא יתן גט שימסור אותו לידם כבראשונה עיד העידו שקרובי האשה גזמו לו ג"כ כמבואר הכל בב"ד ולפי זה עדיין לא יצא מאונס הראשון שבעיר פאהרוב"יטש ויש לחוש שמפחד האונס נתן גט כה"ג ממש כתב מהרי"ק ז"ל בשורש ס"ג ואע"ג דפייס אותו ברצוי כסף שיתן גט הוה לן למימר אגב זוזי ואגב אונסיה גמיר ומקני עם כל זה נראה דלא מהני רצוי כסף כל זמן שיד האונס עליו כדמשמע באותה תשובה שהביא מהרי"ק ז"ל ואע"ג שכמדומה לי שהב"ד שהגבה הרב המסדר הוא מכחיש לב"ד שגבה הבעל ולפיכך הוה לן למימר דב"ד פסול דעדות מוכחשת הוא אעפ"כ לא מהני דהוי כמו שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דאמר ר' יוחנן בפרק ב' דכתובות לא תנשא ואם נשאת תצא ועוד דהעדים שהעידו שגר ברצון הטוב אפשר שלא ידעו ולא שמעו מהאונס הראשון רק מה שראו ושמעו בעת נתינת הגט ולא ידענו אינו ראיה ועוד שהרי גם באותו ב"ד שהגבה הרב המסדר הגט יש עדות וגם הרב עצמו הודה זה שהמגרש בא אצלו יחידי והגיד לו שאין רצינו ליתן גט כלל ואח"כ כפר המגרש בפני הנאמן ואמר להד"מ כי לא דברתי עם הרב כלום ומדכפ' בפני הנאמן הרי נראין הדברים שמיראת האונס הראשון היה מעלים הדברים בפני הנאמן ועוד שגילה דעתו בפני הרב שאין ברצונו ליתן הגט וזהו עדיף טפי מעובדא דגידל בר רעילאי דפליגי בה אביי ורבא בפרק השולח דאלו התם הא יכול למימר בפירוש שיהא הגט בטל ולא פירש בהדיא ולכך גילוי דעתא לאו כלים הוא דמוכח מלתא דלא איכפת ליה אם יבטל אם לאו אבל הכא נוכל לומר דאפילו אביי מודה דמלתא היא דמאי הוה ליה למעבד הרי הגיד להרב דברים המוכיחין שאינו חפץ בגט ומה שלא אמר בפירוש זה מפני שהיה ירא מהאונס הראשון ורוצה היה שיבטל הגט מצי אחר ואע"ג דחזר ואמר שברצונו הוא נותן זה היה מיראת האונס הראשון וא"ת א"כ האי עובד) דהתם פ' השולח ורב יהודה דאמר לסהדי אות זה קרי באודנייכו מה הועיל זה דה"נ נימא מאי הו"ל למעבד הרי חפץ היה לבטלו ולא היה יכול משום דאותיבו קרי ואביי גופיה מביא התם ראי' מההוא עובדא דגלוי דעתא בגיטא לאו מ הוא י"ל דשאני התם דאע"פ דלא היה יכול לבטל מ"מ, אפשר שלא דבר כלום כיון שלא שמעו ממנו מידי והאיך יבטל הגט היכא דלא שמעו כלום אבל היכא שדבר דברים ומתוך אותן דברים מוכח שדעתו לבטל אלא שלא היה יכול לבטל בפירוש מפני האונס כה"ג גלוי דעתא מלתא אפילו לאביי ותדע שכך הוא דאמרינן התם רב ששת אשקליה לההוא גברא וכו' ואצרכיה רב ששת גיטא אחרינא משום דגלוי דעתא מילתא היא ומפרש התם אביי משום דדפני פי' כיון שדבר דברים המראין גלוי דעתא לבטל הגט והאי דלא אמר בפירוש משום דדפני כלומר בני אדם המכין וחובטין אותו לגרש אשתו משום הכי אצרכיה גיטא אחרינא הרי לך בהדיא שמודה אביי היכא שדבר דברים וגילה דעתו שאינו חפץ בגט אע"ג שלא פי' בהדיא מפני האונס שהיה ירא לבטל הגט שצריך גט שני ועוד נרא' שהרבנים הנותנים הגט היו סומכין עצמן שבדין כפוהו מפני שהיה עובר על דת התורה בכמה מיני עבירות כך משמע מתוך הכתב שכתב מהר"ר