משאת בנימין מט

מעשה כזה לא שייך לומר לא נהגו שלא ראינו אינו ראיה וכה"ג כתב הרב ב"י בלי' טור י"ד על דברי האגור ועוד אפי' את"ל דמשמעות המרדכי והגהות מיימוני ז"ל כדברי הרב רמ"א ז"ל אכתי תקשי ליה מי הכריח להרמ"א ז"ל לילך אחר דעת המרדכי והג"ה שהם יחידים ודבריהם סתומים ודבריהם משתמעי לתרי אפי ושבק דברי רבים מבוארים באר הטיב המה רבותינו שמימיהם אנו שותים הרא"ש ובנו בעל הטורים ורבינו ירוחם בשם התוספות וכל הני רבוותא שהבאתי לעיל כלם כאחד עונים ואומרים שכל ד' המינים יבשים כשרים בשעת הדחק ועוד דלדעת הרב רמ"א ז"ל יהיה מחלוקת בין הפוסקים בדין אתרוג היבש בשעת הדחק ואין זה מדרך החכמים שלפנינו לעשות מחלוקת בין הפוסקים ללא צורך הלא יותר טוב למצא דבר פשר והסכמ' אחת בין הפוסקים כי כן מצינו בפסקי גאוני עולם קמאי ובתראי ומכללם הר"י קולון ז"ל בתשובותיו שורש ג' שתמיד הטריחו את עצמן לפרש דעת הפוסקים אפילו בקושי ובדוחק גדול כדי לעשות שלום ביניהם ולא לעשות חולקים זה על זה וכ"ש בנדון דידן שקצת הפוסקים כתבו בהדיא להכשיר אתרוג היבש בשעת הדחק רק שקצת הפוסקים לא ביארו היטב את דבריהם ומ"מ מוכח מתוך דבריהם שפיר להכשיר כדפרישית לעיל שאין לנו לעשות חולקים זה על זה רק להעמיד דברי כל הפוסקים על נכון על דעת אחת ולהכשיר אתרוג היבש בשעת הדחק ע"כ מכל הני טעמא דברירנא נ"ל שאין לחלק בד' המינים בין זה לזה וכולן נוטלין ומברכין איבשים בשעת הדחק ואפשר שגם הרב רמ"א ז"ל מודה שכל ד' המינים מברכין איבשים בשעת הדחק וזה שחלק בין לולב והדס לאתרוג מיירי בדאיכא אחרים לחים שאז יש לחלק ולומר דלולב והדם יבשים מברכין עליהם אפילו אי איכא אחרים לחים ואתרוג יבש אין לברך עליו אי איכא אתרוג אחר הלח וכן משמע נמי לשון הרב ז"ל דבכה"ג מיירי וכן הוא המנהג הפשוט בכל הארצות הללו לברך על לולב והדס יבש אפילו בדאיכא אחרים לחים ומ"מ יש להתיישב בדבר הרבה חדא דאכתי יש להקשות מה בין זה לזה דבלולב והדס אפילו בדאיכא אחרים לחים מברכין עליהם טפי מבאתרוג ועוד דקולא גדולה היא זו להכשיר יבש במקו' שיש אחרים לחים וזה לא נמצא בתלמוד ולא בשום פוסק אלא בשעת הדחק גמור הוא דמכשיר בתלמוד ונ"ל טעמא דמלתא משום דבארצות שלנו לא נמצאין לולבין והדסים לחים גמורין רק שיש בהם מעט לחות גם היבשים אינם יבשים גמורין דיבשים גמורין לא הוו עד דאיכא תרתי לריעותא שילבינו פניו ושיהא נפרך בציפורן ורוב לולבין והדסים יבשים אין בהן יבשת כל כך נמצא שהלחים והיבשים כמעט שהן דומין זה לזה רק הבדל קטן יש ביניהם דבלחים איכא לחלוחית מעט יותר הלכך אין לדקדק כל כך על היבשים אמנם היבשים הגמורים ודאי אין לברך עליהם במקום שיש אחרים לחים כל זה נ"ל דבר פשוט לפי משמעות הפוסקים כולם יחד בהסכמה אחת וגם הרב רמ"א ז"ל מסכים לכל זה הכלל העולה בידינו שדין זה יתחלק לד' חלקים דין האחד אם לא נמצאו לחים רק יבשים אזי כל ד' המינים נוטלין ומברכין עליהם ואין חילוק בין זה לזה. הדין הב' היבשים גמורין ואיכא אחרים לחים אז ודאי אין נוטלין ומברכים על היבשים רק על הלחים הדין הג' בארצות הללו בלולב והדס שאינן נמצאים לחים גמורין וגם היבשים אינן יבשים גמורין נהגו שלא לדקדק ומברכין גם על היבשים אפי' לכתחילה הדין הד' במקום שנמצא לחים גמורים לכתחילה יש לדקדק שלא לברך על היבשים אפילו אינן יבשים גמורין ובדיעבד איכא לספוקי אם יצא אם לאו וצריך לחזור וליטול אחרים לחים בלא ברכה הנלע"ד כתבתי דברי הק' בנימין אחרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל יח ולענין כיסוי של חלב שאינו בת יומו ששמוהו על קדירה של בשר בת יומא שבישלו בה מים או ירקות נראה דהכל שרי דדוקא אם יהיה בקדירה בשר ממש או שומן וכיסה הקדירה בכיסוי של חלב שאינה בת יומו ק"ל דהכל אסור משום דעשו שאינו ב"י כבן יומו מאחר דאיכא טעם של בשר ממש אבל בנדון דידן דליכא שום ממשות לא מבשר ולא מחלב יש להתיר מטעם נ"ט בר נ"ט דהא אפי' קערות של בשר ושל חלב שהדיחו יחד בכלי ראשון ושניהם בני יומין רבו המתירין וכן פסק הב"י בסי'