משאת בנימין מח

ברכה אשרי שלו ככה דברי משה בן הק"ר אברהם ז"ל הי"ד:. הדין הנ"ל נערכה כדת וכהלכה דברי האומר ככה יושע בן לא"א כמהר"ר אלכסנדרי זצ"ל מזרע כהונה ולק כהן יכונה: שרמה אפרים בן מהר"ר אחרן ז"ל איש לונשיץ: שאלה אתרוג יבש בשעת הדחק אי מברכין עליו או לא יו תשובה נראה לי פשוט דנוטלין ומברכין עליו אם אי אפשר באתרוג אחר כהאי ברייתא דפ' לולב הגזול דקתני מעשה בבני כרכי' שהיו מורישין לולביהם לבניהם אחריהם. ומשמע התם דאפילו תנא קמא מודה ליה לרבי יהודא בשעת הדחק דכשרים ומברכין עליהם ואע"ג דכתב הראב"ד שאותו מעשה דבני כרכים לא היו מברכין עליהם אלא היו נוטלין אותן כדי שלא תשתכח תורת לולב הרי הרא"ש ז"ל דחה דבריו בהוכחה גמורה והסכים עמו בנו רבי יעקב בעל הטורים דההוא מעשה דבני כרכים היו נוטלין ומברכין עליהם ונראין דבריהם וגם בתראי אינון ובכל מקום אנחנו נמשכין אחר הרא"ש ובנו ב"ה מכל מדינות אשכנ"ז ומה שכתב הרמב"ם ז"ל דלא מכשרינן יבש רק בלולב אבל בשאר מינים לא גם זה אינו מחוור דמ"ש לולב משאר מינים בהדיא כתב הרא"ש ז"ל דכל ד' מינים יבשים מברכין עליהם בשעת הדחק וכן כתב בנו ב"ה בסי' תרמ"ט ורבינו ירוחם בשם התוספות ובספר הכלבו וכן הוא בהגהות אשיר"י בשם א"ז וכן משמע במרדכי בשם ראבי"ה ומה שנמצא במרדכי בשם רא"ם ז"ל דבלולב והדס מברכין איבשים וכתב נמי בהגהו"ת מיימוני ז"ל וז"ל ואנן סומכין על זה גם בהדס היבש ע"כ ומשמע דלולב והדס אין אבל אתרוג לא נראה דלאו דוקא לולב והדס דה"ה אתרוג יבש נמי ומה שלא הזכירו אתרוג משום שלא היה להם שעת הדחק גבי אתרוג רק בלולב והדס לחוד שהרי גם במדינתינו מעשים בכל יום שמברכין על לולב והדס יבשים משום דאי אפשר למצא לחים אבל אתרוגים מעולם לא שמענו שמברכין על היבישים וזהו מפני דשכיח הוא מידי שנה בשנה להביא אתרוגים לחים וחדשים אבל אין הכי נמי אם יארע איזה אונס באיזה שנה או באיזה מקום שלא יבואו אתרוגים חדשים ולחים שאז הוי שעת הדחק ונוטלין אתרוג יבש ומברכין עליו ואל תשגיח בדברי ב"י שכתב לפסק הלכה למעשה דכל היבשים בשעת הדחק נטולי נטלינן ברוכי לא מברכינן משום דאנן לא נהגינן כוותיה שהרי מעשה בכל יום דמברכינן על לולב והדס יבשים והרב רבינו משה איסרלש כתב דנוהגין לברך על לולבין יבשים אבל בשאר מינים אין לנהוג הכי ויש מקילין אפילו בהדם יבש ויש לסמוך עליהם בשעת הדחק עכ"ל ומשמע מדבריו דדוקא בלולב והדס יבשים נוהגין לברך עליהם בשעת הדחק אבל באתרוג יבש אין לנהוג הכי אף בשעת הדחק ויש לתמוה עליו הרבה חדא דאם הוא תופס כדברי הרמב"ם ז"ל דכתב אבל לא בשאר מינים לא היה לו להקל בהדם יבש דלדברי הרמב"ם ז"ל לא הקילו בשעת הדחק רק בלולב יבש ע"פ הברייתא דמשמע ליה שלא היו מורישין לבניהם אלא לולביהם ולא שאר מינים ואם הוא תופס דעת המרדכי ודעת הגהו"ת מיימוני שהבאתי לעיל א"כ לא היה לו להחמיר באתרוג יבש טפי מלולב והדס דלדידהו האי דקתני בבריית' שהיו מורישין לולביהם לבניהם לאו דוקא לולבין אלא אפילו שאר מינים נמי וא"כ מ"ש זה מזה ואי משום שהמרדכי והגהות מיימונית דלעיל כתבו שאנו סומכין לברך על לולב והדס יבשים ומדלא הזכירו אתרוג יבש משמע ליה דבאתרוג יבש אין לנהוג הכי זה אינו דבודאי גם באתרוג יבש יש לנהוג הכי והאי דלא הזכירו אתרוג היינו משום דלא שייך לומר נהגו איזה דבר אלא על דבר ההוה ומצוי תמיד להיות לפרקים רגילים ושכיחין כגון לולב והדס דברוב שנים מביאים יבשים ולא לחים ושייך לומר בכהאי גוונא אנו סומכין אבל אתרוגים מביאין מידי שנה בשנה חדשים ולחים כדפרשנו לעיל ולכך לא שייך למימר נוהגין דודאי לא נהגו עדיין מפני שלא היה שעת הדחק אבל ודאי אין לחלק בין לולב והדס לאתרוג דודאי אם היה נמצא באיזה מקום או בדברי אחד מהמחברים שאירע מעשה באתרוג יבש בשעת הדחק והיה מוחין שלא לברך עליו הוה שייך לומר שנהגו שלא לברך עליו שהרי מיחו בידם אבל כל זמן שלא בא מעשה