משאת בנימין מה

שתמצא בדברי הפוסקים אתרא דמסבלי והמ"ק ר"ל דכולהו מסבלי והמ"ק אפילו מיעוטא ליכא דמקדשי והמ"ס אמנם מהר"ם והנך רבוותא דא"ז פוסקים כרש"י ולקולא ולפיכך כ"מ שתמצא בדבריה' אתר' דמסבלי והמ"ק היינו ר"ל דמיעוט' מיהא מקדשי והמ"ס משום דלגרסת רש"י הא דאמר ר"פ באתרא דמסבלי והמ"ק מתוקמא ברובא מסבלי והמ"ק ומיעוטא מקדשי והמ"ס וכן מוכח מדברי מהר"ם בהדיא ובדברי הנך רבוותא דא"ז שכולה שקלא וטריא דידהו אליבי' דרש"י וזה פשוט למעיין בדבריהם ואם כן מהשתא צדקו דברי מהר"ם ז"ל ושאר רבוותא דא"ז והם אמת ותורתם אמת כי הם מפני שהקילו יותר מכל הפוסקים כדעת רש"י במקום שמיעוט מקדשי חששו שמא ח"ו תיפוק חורבא מיניה דבין מיעוט לרובה טעו אינשי ולפעמים יהיו סבורים דלים רק מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי ובאמת יהיה רובא דמקדשי והמ"ס כי מי יוכל לידע מנהג כל עיר ועיר ודעת כל איש ואיש שבעיר דשאני לן בין רובא דאיתיה קמן ובין רובא דליתיה קמן כדאמרינן בפרק קמא דחולין גם רוב זה תולה במנהג והמנהג משתנה כמו שכתבו האחרונים ולפיכך אע"פ שלפי דין התלמוד היה נראה להם להקל במיעוט מקדשי א"ה משום חומרא דא"א ומשום מיגדר מילתא שלא יטעו בני אדם בין מיעוט לרובה ועוד דחששו נמי לפי' ר"ח והגאוני' משום הכי החמירו לכתחילה אפי' באתרא דמסבלי והמ"ק ר"ל מה שקרוי לפי פי' רש"י מסבלי והדר מקדשי דהיינו רובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והמ"ס ועל כל פנים לא החמירו רק לכתחילה אבל בדיעבד כגון שהלך המשודך למדינת הים ולא גירש או מת והיא זקוקה ליבם או היכא שכבר נתקדשה לאחר לא חיישינן אפי' היכא דמיעוטא מקדשי והמ"ס אבל לפי' ר"ח אפי' בדיעבד חיישינן נמצא שמהר"ם ורבוותא דא"ז לא החמירו אפי' לכתחילה אלא במסבלי והדר מקדשי דילהון אבל מסבלי והדר מקדשי דלפר"ח פשיטה דאין חוששין כלל דהא אפילו ר"ח ושאר פוסקים דמחמירין גבי מיעוט' מקדשי והמ"ס א"ה מקילין גבי כולהו מסבלי והמ"ק ק"ו לפירש"י דליכא למיחש כלל ודוק בדברי מהר"ם והנך רבוותא דא"ז ותמצא שכן הוא הנך רואה בעיניך דמהר"ם ורבוותא דא"ז לא פליגי אלא באתרא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי ולקולה דמהר"ם ורבוותא דא"ז סברי לפי דין התלמוד לא חיישינן אפילו במקום דמיעוטא מקדשי והמ"ס ואפילו לכתחילה נמי ליכא למיחש רק דמשום חומרא איכא למיחש מיהא לכתחילה ולא בדיעבד ואלו שאר כל הפוסקים סברי באתרא דמיעוט מקדשי והמ"ם חיישינן מדין התלמוד ואפי' בדיעבד אבל באתרא דכולהו מסבלי והדר מקדשי בהא ליכא פלוגתא כלל ופשיטא דלא חיישינן לכ"ע ונמצא שמהר"ם ורבוותא דא"ז המה מקילין ושאר הפוסקים והמחברים המה המחמירין ולא כאשר חשבו בעל תרומת הדשן ומהרי"ק ז"ל ובלי ספק שאלו ראו מהרא"י ז"ל ומהרי"ק ז"ל דברי אלה לא היו מפקפקין על מהר"ם והנך רבוותא דא"ז. ומאחר שהוכחתי שאפי' הנך רבוות' דא"ז ומהר"ם מודו באתרא דכולהו מסבלי והמ"ק דלא חיישינן נמצא שאין בית מיחוש כלל בזמן הזה בארצות הללו משום סבלונות ואע"ג דמהרא"י ז"ל לא רצה להתיר בשילוח סבלונות אם לא היכא דאיכא צד היתר עוד כמו שכתב בפסקיו סימן ע"ד היינו לטעמיה דסבר להחמיר משום דעת מהר"ם והנך רבוותא דא"ז אבל אנן דהוכחנו עכשיו דאדרבה מהר"ם והנך רבוותא דא"ז מקילין טפי לא צריכין לצרף לצד אחר ובלא טעם דידן כתב הרב ר' מאיר פדואה בתשובה סימן כ"ח וכן כתב נמי מ"ו מהר"ר שלמה לוריא ז"ל בתשובה סי' כ"א דאפי' בלא צד אחר לא חיישינן לסבלונות וכל זה שכתבנו אינו אלא לסבלונות דעלמא אבל בנ"ד דאיכא כמה צדדים להתיר אפי' אי הוה באתרא דמקדשי והדר מסבלי בין לפירש רש"י בין לפירש ר"ח לא חיישינן מכמה טעמים חדא שהבחור והבתולה שניהם מודים שלא נתקדשו ועוד שהבתולה אומרת שלא קבלה הסבלונו' מיד השליח גם לא הניחה לקבל לשום אדם גם לא היו עדים לא בשילוח הסבלונות ולא בנתינת הסבלונות ליד האשה ובהא כו"ע מודו דלא חיישינן כפי' רש"י ואפילו רבינו שמחה דסבר חששא דסבלונות לחששא ברורה ומחמיר אפי' בלא עדים כמו שכתבתי לעיל מ"מ בעי עדים לכל הפחות בעת שלוח הסבלונות כמו שכתב בתרומת הדשן סימן מ"ז אבל היכא דליכא עדים כלל מודה דלא חיישי' כפירש"י