משאת בנימין מד

בטור א"ה סי' מ"ב ובטור ח"מ סי' כ"ח ולפיכך לית ביה ממשא בהאי קלא וכה"ג אמרי' התם דמבטלין קלא ואע"ג דאיכא מ"ד דבזמן הזה אין מבטלין קלא כבר כתב הרא"ש דבקלא שאינו אלא מדברי סופרים הלך אחר המיקל ועוד נראה דבנ"ד שיצא הקול שהשליח קדש הבתולה בסבלונות כ"ע מודו דמבטלין קלא דמידי הוא טעמא דמ"ד אין מבטלין אלא משום חשד ורינון שירננו על ב"ד שמתירין אשת איש וזה לא שייך אלא דוקא היאך שיצא קול קידושין בלא טעם ואמתלא כדתנן בסיפא דמתני' דפרק המגרש דלעיל ובלבד שלא יהא שם אמתלא כלומר צד ספק או דבר המחליש הקדושין רק צריך שיהא קול סתם של קדושין גמורין כגון פלונית נתקדשה לפלוני סתם דבכה"ג כיון דאתחזק בלבן של בני אדם שקדושין גמורין הן יבואו לידי חשד ורינון על הב"ד אבל בנדון דידן שתלו הקדושין בסבלונות לא שייך האי טעמא דמימר אמרי עיינו ביה רבנן בקדושין ולא היה שם רק שילוח סבלונות ולא קדושין כדאמרי' התם נמי עיינו רבנן בקדושין ולא הוה בה שוה פרוטה או קדושי קטן הוי הילכך מכל הני טעמי ליתא ממשא בהאי קלא ומבטלינן ליה ושמא תאמר משום חומרא דא"א נחמור עליה להצריכה גט כבר הסכימו האחרונים שאין להחמיר בקלא כלל כדי שלא ליתן יד לפושעים המוציאין קולות על בנות ישראל כדי לעגנן או בשביל שימלאו אמתחותיהם ברצוי כסף וזהב כדי לפוטרן בגט וכמו שכתב בטור א"ה בהג"ה בסי' מ"ו ועוד שלא לפסול בנות ישראל מכהונה וכמו שכתב נמי המרדכי בשם מהר"ם בפ' האומר הרי הוכחנו כשמש בצהרים שאין כאן בית מיחוש משום קלא גם אין כאן משום חשש הסבלונות וכדרב הונא בפרק האיש מקדש דאמר חוששין לסבלונות שהרי כל רבותינו שוין דסבלונות אינו רק חששא בעלמא ויש לצדד צדדים להקל בהן גם פסקו כרב פפא דבאתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן כלל ואנן בדור הזה בארצות הללו כולהו מסבלי והדר מקדשי וליכא למיחש לדברי מהר"ם במרדכי שכתב מי יכניס ראשו לידע מנהג המקום וכו' גם ליכא למיחש לדברי הנך רבוותא שכתב הא"ז בשמם דחששא דסבלונות חששא גמורה וברורה היא כחזקה שאינה פוסק' ולכן החמירו אפילו אי ליכא עדים בשילוח הסבלונות ועוד כתב שם דאפילו באתרא דמסבלי והדר מקדשי חיישינן לסבלונות לכל זה ליכא נמי משום דאפילו את"ל דלפום ריהטא הכי מש מדברי הנך רבוותא ויש להחמיר. מ"מ הנך רבוותא הם יחידים לגבי כל רבותינו המתירים כי רבים גדולים הם ועוד הרי כבר דחו דבריהם רבותינו האחרונים בעל תרומת הדשן בסי' מ' ומהרי"ק בשורש קע"א וגם דקדקו בדבריה' לישב אותן באופן שגם הם יסכימו לדברי שאר רבוותא ולדברי התלמוד כי לכאורה לפי המובן מדבריהם אינן כמחמירין אלא כמתמיהין להחמיר שלא לצורך נגד התלמוד והפוסקים ואני בעניי אי לאו דמסתפינא מאריותא רבוותא הם המה מהרא"י ומהרי"ק ז"ל אמינא מילתא כי יש לי לדבר ולהליץ בעד מהר"ם ז"ל כי כל דבריו דברי קבלה הן וגם בעד הנך רבוותא דא"ז כי גדולים המה ולאו קטלי קני באגמא נינהו ואומר כי בעל תרומת הדשן ומהרי"ק ז"ל הגם כי גדולים היו ושקולים הם כאחד מרבנן קדמאי בעלי תוספת ומי הוא זה שיקל ראשו נגד כבוד תורתם ומימיהם אנו שותים מ"מ לא אוכל לישא פנים ואדרבה נגד מלכים ולא אבוש ובמחילה מכבוד תורתם כי לפי עניות דעתי לא ירדו לסוף דעת מהר"ם ודעת רבוותא דא"ז ואף כי אם בתחילת השקפה יראה מדברי מהר"ם ורבוותא דא"ז שהיו מחמירין בחשש סבלונות יותר משאר המחברים והפוסקים גם נגד הסכמת התלמוד כאשר חשבו מהרא"י ז"ל ומהרי"ק ז"ל אמנם כאשר נשים לב ונדקדק בדבריהם היטב יעלה ויראה מדבריהם כי מעולם לא עלה על דעתם להחמיר בסבלונות אלא אדרבא הם מקילין יותר מכל רבותינו וזה כי כבר ידוע מה שאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן בהא מילתא איכא מחלוקת המפרשים לגרסת רש"י כיון דרובא מסבלי והדר מקדשי אפילו אי איכא מיעוטא דמקדשי והדר מסבלי לא חיישי' למיעוטא ומיקרי אתרא דמסבלי והמ"ק ולגרסת הגאונים ור"ח אי איכא מיעוטא דמקדשי והמ"ס חיישינן למיעוטא ולחומרא ומיקרי אתרא דמקדשי והמ"ס והנה כל רבותינו שוין דפר"ח הוא עיקר ולחומרא ולפיכך כל מקום הא שתמצא