משאת בנימין מג

על פניו בסבלונות אל פני הכלה הבתולה ע"י שליח אחד שלא בעדים ואח"כ הלך הבחור לבית הכלה ולא הצליח דרכו כי עלתה חלודה ביניהם עד של מחרתו חזרו הכלה ואביה ובטלו השידוך גם נתפשרו עם הבחור ונתנו לו קנס והלך הבחור לדרכו עם קרוביו לק"ק פאדהייץ ואין קול ואין קשב לשום קדושין אחר הדברים האלה כמו ב' שבועות ויותר יצא קול גדול בעיר פאדהייץ שהשליח קדש הבתולה רחל באותן סבלונות הנזכרים קדושין גמורין אז ישבו ב"ד לחקור ולדרוש על הקול וגם נתנו חרם בב"ה על העדות לידע שורש הדבר מהיכן יצא הקול כי היה נראה לב"ד שהבחור וקרוביו הוציאו הקיל כדי להצריכה גט וע"י זה יתגלגל הדבר שיתנו לו הבתולה או ירצו אותו ברצוי כסף כדי שיתן לה גט והנה שנים העידו ששמעו מפי השליח ומפי קרובי הבחור שהבתולה רחל קדשה אותה השליח בסבלונות קדושין גמורין והשליח מעיד שבשעת שנתן הסבלונות נתן הטבעת על יד הבתולה ואמר לה דרך שחוק בל"א אזו ווערט מען ריידין אן דער חתונה הרי את מקודשת ולא אמר לחתן גם לא אמר לי גם העיד שהבחור ששלח אותו להכלה בסבלונות לא הזכיר לו שום קדושין בעולם ומה שעשה עשה מדעתו ודרך שחוק גם העיד שלא היו שם שום בר ישראל רק איזה נכריות כשנתן הסבלונות להבתולה וקרובי הבחור העידו שהגיד להם השליח איך שאמר להבתולה כשנתן הטבעת על ידה הרי את מקודשת להחתן והבחור עצמו העיד שמעולם לא נתכוון הוא לשום קדושין רק לשם דורון ולא צוה ולא הזכיר שום קדושין כשנתן הסבלונות ליד השליח. גם העיד שמעולם לא מנה אותו בהדיא לשליח אלא גיסי שמואל נתן הסבלונות ליד השליח להוליכן לבית הכלה. גם העיד הבחור שאחר שהביא הסבלונו' להבתולה חזר השליח אליו ואמר לו בל"א זייט ניט טרויעריג איך האב דיין כלה מקדש גיוועזין והבתולה וקרוביה ואביה צועקין ומכחישין את השליח ואומרים לא היו דברים מעולם כי מעולם לא הזכיר שום לשון קדושין בעת נתינה סבלונות והטבעת גם שקר העיד השליח במה שאמר שלא היה שום אדם שם כשהגיע הסבלונות ליד הבתולה ור' יצחק בעל אחותה של הבתולה העיד שהוא היה שם באותו פעם ולא שמע שום לשון קדושין בעולם גם אשה אחת מרת שרה בת משה גא"ש שלחה להגיד לפני ב"ד שגם היא היתה שם באותו פעם ולא הזכיר השליח שום קדושין בעולם והבתולה אומרת שבשעת שנתן השליח הסבלונות לא קבלה היא ממנו מחמת כיסופה גם אומרת שכדברים האלה דבר השליח כשנתן הסבלונות בל"א האב נישט פר איבל אוף דיא מתנה צו דער חתונה ווערט מען דירט בעשרין ע"כ היו דברי השליח ולא יותר ומעולם לא הזכיר שום לשון קדושין אלו הן דברי הבתולה וכל העדות הנ"ל הוגבה בב"ד וכתוב וחתום כראוי: והנה ר' יצחק הלוי אבי הבתולה בוכה וצועק ומתחנן לפני רבותיו להגיד לו דבר המשפט בתו הבתולה אי שריא להתנסבא בלא גט אי לאו תשובה פשיטא לן דאיתתא שרי' להתנסבא בלא גט והאי מלתא בריר לן כביעותא בכותחא דלמאי ניחוש אי משום קלא בקדושין וכדתנן בפרק מגרש יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת הא אסיקנא התם אמר רב אשי כל קלא דלא מיתחזק בב"ד לאו קלא הוא והאי נמי לא איתחזק בב"ד הוא דהא לא מיקרי איתחזק בב"ד עד שבדקו ב"ד אחר הקול ומצאו שיש ממשות באותו קול כגון שבאו עדים והעידו שראו נרות דולקות ונשים שמחות ואומרות פלונית נתקדשה היום לפלוני וכן אם העידו ששמעו מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים כגון זה מקרי אתחזק בב"ד וכדאמרינן התם אבל בנדון דידן דלא היה רק קול הברה בעיר ולא איתחזק בב"ד לאו קלא הוא ועוד דלא חיישינן לקלא אלא היכא דאמרי נתקדשה היום ובאותה עיר שנתקדשה כדאמרינן התם בברייתא ובנ"ד יצא הקול בפאדהייץ שנתקדשה באוס"טיא וגם יותר מב' שבועות אחר קידושין הלכך לאו קלא הוא. ועוד שהקול שהוציאו תלו בשליח שהוליך הסבלונות וכיון שהשליח בעצמו אומר שקר הוא ומעולם לא קדשתיה הרי נתברר שאין ממש בקלא ההוא ואע"ג שהשליח כבר הודה בפני עדים שקדשה קדושין גמורין הודאה שחוץ לב"ד לאו כלום הוא ויכול לחזור ולהעיד בב"ד כדאמרי' בפרק שבועות העדות וכן כתב ב"י בשם הרשב"א ושאר מחברים