משאת בנימין לח

אלא שיש דרך אחר בפירוש וביאור כוונת גדולי הקהילות ולא כאשר פי' מכ"ת דבריהם והפירוש האמתי הוא שגדולי הקהילות העידו שגם בשנה שניה צריך להחזיר חצי הממון ואע"ג דתקנת ר"ת לא היתה רק על שנה ראשונה מ"מ שם העידו כי אחר תקנות ר"ת הוסיפו הקהילות לתקן גם על השנה השנייה וזה פשוט בכל הפוסקים שהזכירו תקנת ר"ת שלא היתה רק על שנה ראשונה ובתשובה מיימונית דסימן ל"ה בראשה כתב בהדיא דברי ר"ת על שנה ראשונה וסיים שהקהילות הוסיפו שם על שנה שניה ובתשובת מהר"ם ז"ל בסי' ע"ב כתב גוף התקנה של ר"ת וכתב בהדיא שלא רצה ר"ת לתקן רק על שנה ראשונה מכל זה מוכח שמה שכתב בתשובת מיימוני והנה גדולי הקהילות העידו וכו' הוא על שנה שנייה ולא באו לחלוק על דברי ר"מ ז"ל כלל במקום זה וזה ג"כ כוונת מ"ו מהרמא"י ז"ל בהגהת ש"ע בטור א"ה בסוף סימן צ"ב וז"ל וי"א דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא וכו' כתקנת קהילות שו"ם ר"ל הוסיפו לתקן שיחזרו חצי הנדוניא בשנה שניה ותדע שכוונת מהרמא"י ז"ל היה כדברי שהרי כתב וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגין בזה כתקנת קהילות שו"ס ואם היה כוונתו כדברי מר לומר שיחזרו ליורשיה איך כתב שהמנהג פשוט במדינות אלו הלא ידוע למר ולכל זקני הוראה שאין המנהג פשוט כאשר כתבתי בכתבי הראשון וכמה גדולים ראיתי שנתחבטו בזה אם להחזיר לנותני הנדוניא או ליורשיה אלא ודאי כוונתו לומר שנהגו להחזיר חצי הנדוניא בשנה שנייה ועל זה כתב שפשוט המנהג במדינות הללו כתקנת קהילות שו"ם כאשר גלוי ומפורסם לכל בעלי הוראה שמעשים בכל יום שמחזירין חצי הנדוניא כשמתה האשה בשנה שניה בלי זרע קיימא הרי לך שכל מה שחשב שהוא נגדי הוא מסייע אותי ומה שדקדק מר ממה שסיים בתשובת מיימונית הנזכרת ושמחזירין הנדוניא לאביו או קרוביו ורצה מר להוכיח מזה שמחזירין ליורשיה ולא לנותני הנדוניא לאו דקדוק הוא כלל דלא נחית במקום זה לפסוק הדין בין הנותנין ובין היורשין ועיקר דין זה לא בא אלא להודיענו שצריך להחזיר חצי הנדוניא בשנה שניה ומה שהזכיר אביו וקרוביו היינו משום שמסתמא האב והקרובין הן הנותנין ובכל מקום שהזכירו התקנה של ר"ת כתבו שצריך להחזיר להאב ועם כל זה אין ראיה מזה שצריך להחזיר ליורשיה אם לא היכא שכתוב בהדיא שמחזירין ליורשיה ולא לנותני הנדוניא וראי' ממה שכתוב בתשובה מיימונית הנזכרת בראשה וז"ל וזו תשובת רבי בשנה ראשונה לית דין ולית דיין שיש לו להחזיר הכל לאב מתקנת ר"ת וכו' עכ"ל הרי הביא תשובת רבי שהיא תשובת מהר"ם שצריך להחזיר לאב כתקנת ר"ת ואם כדבריך שמחזירין לאב מטעם היורש הרי דבריו סותרין זה את זה שהרי מהר"ם ז"ל בסימן ע"ב בתשובה שלו כתב בהדיא שיחזיר לנותני הנדוניא או ליורשיה אלא ודאי עכ"ל שמה שכתב בתשובה מיימונית שיחזיר לאב היינו משום דסתמא האב הוא הנותן והיורש עוד הביא מר דברי מ"ו מהרמא"י ז"ל בס"ס נ"ב מטור א"ה וז"ל עוד תיקן ר"ת וחכמי צרפת וכו' עד שנוהגין בזה כתקנת קהילות שו"ם וכתב מר ע"ז וז"ל ופשוט דאף שסתם וכתב דאף בשנה שניה יחזרו ולא כתב למי יחזרו סתימתו כפירושו ור"ל באופן שנתבאר דהיינו לקרובי המת הקרוב קרוב קודם כמו בשנה ראשונה ע"כ דבריך ואני אומר שדבר זה למי מחזירין אם לנותן אם ליורש לא נתבאר בדברי מהרמא"י ז"ל לא בשנה ראשונה ולא בשנה שניה כי מה שכתב בשנה ראשונה שחוזר הכל לאב או ליורשי המת לאו משום יורשיה הוא אלא משום שהאב הוא נתן הנדוניא כמ"ש בהדיא התם וז"ל עוד תיקן ר"ת וחכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוניא וכו' עכ"ל הרי לך בהדיא שהרמא"י מיירי שהאב עצמו נתן הנדוניא ולכך סיים בסוף דבריו חוזר הכל לאב או ליורשי המת ומשמע מזה שדוקא כשהאב הוא הנותן אז הוא חוזר הכל לאב או ליורשי המת ולא כשאדם אחר נותן הנדוניא וזה סותר דבריך ויצא לנו מזה שגדולי הקהילות לא העידו במקום זה רק על שנה שניה וגם מהרמא"י ז"ל לא הזכיר תקנות הקהילות אלא משום שנה שניה ולא כאשר הבין מכ"ת שהעידו על שיחזרו ליורשי' וע"כ דברי כנים ואמתים הם כי במקום זה לא הביא בתשובה הנזכרת רק דברי ר"ט ז"ל שיחזרו הנדוניא לנותני הנדוניא ולא הביא