משאת בנימין לז

מהרמא"י סתם וכתב בא"ע ס"ס נ"ב ז"ל עוד תקן ר"ת וחכמי צרפת שאף אם כבר נתן האב הנדוי' אם מתה האשה או האיש תוך שנה ראשונ' בלא זרע חוזר הכל לאב או ליורשי המת וי"א עוד דאף בשנה שנייה יחזרו חצי הנדוניא וכן המנהג פשוט במדינות אלו שנוהגין בזה כתקנ' קהלות שו"ם ופשוט דאף שסתם וכתב דאף בשנה שניה יחזרו ולא כתב למי יחזור סתימתו כפירושו ור"ל באופן שנתבאר דהיינו לקרובי המת הקרוב קרוב קודם כמו בשנה ראשונה שעליה קאי וכמו שכתב בהדיא ונ"ל תשובות מיימוני ז"ל הנ"ל ל' אותה תשובה תפס שם וכן חזר וכתב בס"ס קי"ח שהתחיל וכתב ז"ל תקנות הקהילות שו"ם שאנו נוהגין בזמן הזה בנדוניא חתנים כמו שנתבאר לעיל ס"ס נ"ב (וט"ס הוא שם כמ"ש בסי' נ"ד) ורמז למה שהעתקתי נמצא למידן מזה דמה שסיים וכתב שם ז"ל די"א דמחזירין ליורשיה וכן מנהג הקהילות דאף שפשוט הוא דמ"ש וכן מנהג הקהילות ר"ל הקהילות שו"ם דלשון תשובה מיימונית הנ"ל תפס שכן כתבו גם הם מ"מ לא כתבו רמ"א ז"ל אלא לנהוג כן גם בזמנינו שהרי כתב בסימן נ"ב ומנהג פשוט שאנו נוהגין בזה כמנהג הקהילות וכאן רומז למ"ש שם ובר מן דין כיון שברוב התנאים וכמעט בכולם נוהגין לכתוב בהתנאים כל זה ומחמת העירעור והקטט כמנהג הקהילות שו"ם אם אם אירע שלא כתב כך הולכין אחר הרוב כמבואר בפוסקי' דכל המשיא אדעתא דמנהג משיא וכמ"ש ג"כ רמ"א שם גם המרדכי כתב בר"פ אעפ"י פלוגתא דר"ח כהן וראבי"ה באחד שהדיר מעות להשיא יתומה אחת ונפטרה ותובעין יורשי' שר"ח כהן פוטרו מליתן ליורשים דאדעתא דהכי לא נדר וראבי"ה חייבו כיון דנדר לעני אמירה לגבוה הוה כנתינה לידה ומביא ראיה לדבריו וע"כ ל"פ אלא כשעדיין לא בא לרשות האשה הא בנד"ד משמע דס"ל דזכו בה היא ויורשיה וכעין זה כתב בטור י"ד ס"ס רנ"ג עני שהגבו לו להשלים די מחסרו והותירו על מה שצריך המותר שלו כו' וכן מותר שבוי לשבוי והוא ממשנה וגמרא והיינו ג"כ מטעם דכיון דנתנו הנותנין לעני זה זכה בהן מיד להיות כאלו היה של העני והשבוי מעולם ולא אמרינן דלא נתנו אלא אדעתא שיעשה בו צרכיו והמותר יחזירו או יתנהו לעניים אחרים וה"נ דכוותא וליתא זה בכלל אמרם ותם לריק כחכם דאין זה כי אם כאשר ישאר ביד הבעל שהוא איש זר ונכרי לו וזהו שדקדק גם כן מ"ו מהרמא"י ז"ל בהג"ה סי' רנ"ג סעיף ו' וכתב ז"ל אמ"ש שם המחבר ב"י בש"ע שלו דבנדר ליתן מאתים לנדוניא פלונית שזכתה בה מיד ואם מתה יתנו ליורשים על זה כתב ז"ל ויש חולקין באלו הדינין וס"ל דלא זכו בהן יורשיה וכן נ"ל עיקר עכ"ל ור"ל דוקא באלו הדינים דלא השיאה עדיין הא כבר השיאה ס"ל דזכו בה יורשיה כמנהג הקהילות הנ"ל וגם שם לא מדבר מהרמ"א ז"ל אלא במי שאמר ליתן ועדיין לא נתן ומי מחשב לנדר כדעת ראבי"ה או לא וכדעת ר"ח כהן הנ"ל וכ"כ בד"מ בהדיא בסי' נ"ב האי דינא והאי טעמא דברי הקטן יושע בן לא"א כמהר"ר אלכסנדרי זצ"ל מזרע כהונה ולק כהן יכונה: וזה שהשבתי להגאון מהר"ר פלק כהן על דבריו: יג איש מהיר מהיר במלאכתו על ישראל תפארתו הוא הגאון הדרת קודש נ"י ר"ג מהר"ר פלק כהן נר"ו מעשה אצבעותיו דמר ראיתי ועברתי עליהן בדקדוק ועיון רב ועם כל זה אני על משמרתי אעמודה ככחי אז ככחי עתה וכל הראיות שהביא מר לסתור את דברי אדרבא אני רואה אותן שהן מסייעין אותי ואשיב עליהן ראשון ראשון: בתחילה כתב מר וז"ל מדברי כ"ת נראה שלא נחית לקרות מ"ש שם בסוף אותו סימן ל"ה שכתב שם וז"ל מורי ר"ם ז"ל אמר להחזיר הממון וכו' והנה גדולי הקהילות וראשיהם כולם כאחד העידו כו' עכ"ל דבר זה נפלא בעיני מאוד שמעכ"ת עלה בלבו לומר שלא ראיתי ולא קריתי מה שכתוב בסוף בשם גדולי הקהילות אטו בשופטני עסקינן לקרות חצי הדבר ולא לקרות מה שכתוב תכף ומיד אחריו ועוד הרי כתבתי דברי הר"ם ז"ל וסיימתי בדברי ולא הביא דעת החולק עליו הרי שראיתי מה שכתוב לבסוף דאל"כ מאין דעתי שלא הביא דברי החולק עליו וא"כ הוה ליה למר לאסוקי אדעתא שקריתי גם מה שכתב בשם גדולי הקהילות