משאת בנימין לד

הדבר במחלוקת ואדרבה נראה דעת תשובות מיימונית נוטין יותר לדעת האומר שחוזר לנותן הנדוניא שהרי בתשובה אחרת שם בסימן ל"ה הביא דעת ר"מ ז"ל שיחזור לנותן הנדוניא ולא הביא דעת החולק עליו ומשמע דס"ל כוותיה וגם הסברא נותנת להחזיר לנותן הנדוניא שהרי מה שתקן ר"ת להחזיר אינו אלא משום ותם לריק כחכם וזה שייך לנותן ולא ליורש ועל כל פנים אינו מוכח כלל להכריע כדברי האומר יחזור ליורשיה ולכל הפחות יעמוד הדבר במחלוקת ועוד איך יתכן לומר שהרמא"י יעיד על מנהג הקהילות שבזמנו שהרי עדיין לא כלו שלשים שנה אחר פטירת הרב ז"ל ואם היה מנהג הקהילות בימיו קבוע בזמן קרוב כזה לא היה נשתכח המנהג ושאל נא לכל זקני הוראה שבכל הקהילות ואין גם אחד מהם מי שידע או שמע מנהג קבוע בדבר זה על כן אני אומר שמעולם לא עלה על דעת מהרמא"י ז"ל להעיד על מנהג הקהילות רק שהוא העתיק וכתב דעת הי"א ועדיין הדבר עומד במחלוקת ומה שהביא מר ראייה ממקום השני ממה שכתב הרב ב"י בש"ע בטור ח"מ בסימן רנ"ג וז"ל אמר תנו ק"ק לנדוניא לפלונית חייבין ליתן לה מיד ואם מתה קודם שנשא זכו בהן היורשין: וכתב שם מהרמא"י ז"ל על זה ויש חולקין וס"ל דבכה"ג לא זכו היורשין וכן הוא העיקר עכ"ל והוכיח מעכ"ת מזה לנדון דידן שזכו בהן היורשים ואפי' מהרמא"י מודה בנדון דידן דע"כ לא פליג התם אלא משום דאמדינן דעת הנותן דלא נתן אלא אדעתא שתנשא וכל זמן שמתה קודם שתנשא לא נתקיימה דעתו ובטלה המתנה וחוזרת לנותן או ליורשי הנותן אבל בנדון דידן שכבר נישאת ונתקיימה דעתו המתנה קיימת וזכו בהן היורשין לכ"ע ע"כ דבריך יפה כוונת בלי ספק שזהו טעמו של מהרמא"י ז"ל דאזלינן בתר אומדנא ובהדיא תמצא בטור י"ד סימן רנ"ג דטעמו של דבר הוא משום אומדנא אבל מ"מ אין ראי' כלל משם לנדון דידן משום דהתם ליכא תקנה כלל קודם הנישואין ובדין תורה הוא דפליגי ולפיכך אי לאו אומדנא פשיטא דזכו בהן היורשין דמאיזה טעם יחזור לנותן אבל הכא בנדון דידן דבדין תורה הבעל הוא היורש שלה ומשום תקנה הוא דמוציאין מהבעל ועיקר התקנה היתה משום הנותן ולא משום יורשיה דדרשינן מותם לריק כחכם מצינו למימר דכ"ע מודו דתחזור הנדוניא לנותן או ליורשיו ולא ליורשיה סוף דבר פשוט הוא בעיני שעדיין דין זה עומד במחלוקת ומעולם לא הכריע שום פוסק בדין זה והדעת נוטה יותר לדברי האומר יחזירו לנותן אלא מי הוא זה ואיזהו שיבא להכריע עכשיו בזמנינו מה שהעמידו הראשונים במחלוקת ולא הכריעו ק"ו אנחנו יתמי דיתמי ואחר שהוכחתי שדין זה עומד במחלוקת א"כ צריכין אנחנו לדקדק היטב כדת מה לעשות בנדון דידן ואומר אני אלו היה אחד מהצדדים מוחזק בנכסים הללו הוה פשיטא לן שהדין עם המוחזק והוה אידך המוציא מחבירו עליו הראיה כל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין הממון מיד המוחזק כמו שכתב הרא"ש בפרק אחד דיני ממונות וטור ח"מ בסימן כ"ה אבל נדון דידן שהממון ביד אחרים ואינו ביד שניהם צריכין אנחנו להתיישב בדב' מאוד כי הרבה דינים חלוקין יש בממון המוטל בספק ואינו ברשות אחד מהן כדאשכחן בתלמוד בכמה מקומות: האחד הוא דאמרינן כל דאלם גבר גבי ההיא ארבא דהוי מנצי עלה בי תרי בפרק חזקת הבתים ומביאו בטור ח"מ בסימן קל"ט הב' הוא מה שאמרו שודא דדיינא והוא בפרק הכותב גבי ההוא דאמר ניכסי לטוביה וכו' ומביאו בטור ח"מ סימן רנ"ג: הדין הג' הוא מה שאמרו יהא מונח עד שיבא אליהו כדאמרינן בפרק המפקיד זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו וטור ח"מ הביא דין זה בסי' ש': הדין הרביעי הא דאמרינן ממון המוטל בספק חולקין בפרק השואל גבי המחליף פרה בחמור וכו' אם זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע חולקין כך פסק הרמב"ם ז"ל בפר' כ' מהלכות מכירה ורבינו ירוחם במישרים נתיב ג' הסכים עמו אמנם רוב הפוסקים גם בטור ח"מ סימן רכ"ג חולקין עליו דאוקימנא ממונא בחזקת מרא קמא וה"ל אידך המוציא מחבירו עליו להביא ראיה.