משאת בנימין לג

ולכך אינה ממאנת דאזלינן לחומרה דא"כ מאי משני התם חיישינן שמא נשרו הא הוי ספק ספקא ספק אם נשרו אם לאו את"ל נשרו שמא שערות לא מהני לשוייה גדולה וכולי האי אין סברא להחמיר ועוד דא"כ הוה פלוגתא רחוקה דלרב ספרא בנים אפילו בלא שערות הם כסימנים ולרב זביד אפילו בנים ושערות אינן כסימנים וכולי האי לא מפליגינן וכן אם יש עדות על השנים אע"ג דאין לה סימנים חולצת דבנים לא גריעי מסימנים דע"כ לא פליג רב זביד אלא בקטנה אבל בגדולה מודה דבנים כסימנים דלא מוקמינן פלוגתייהו בפלוגתא רחוקה ולומר דרב ספרא סבר אפי' בקטנה בנים כסימנים ורב זביד אפילו בגדולה לית ליה בנים כסימנים כללא דמלתא יצא לנו הדין דבנים עם שערות אף בלא שני' או בני' עם שני' אף בלא שערות חשובה גדולה ודאי וחולצת אבל בנים לחוד בלא שני' ובלא שערות לא סגי לענין חליצה ולא כסדר פדואה. ונראה עוד דאשה שיש לה בנים והיא גדולה בקומה אע"ג דאין לה שערות ולא דדין וגם אין אנו יודעין אם היא בת י"ב שנה חולצת כמו שכתבתי לעיל בדדין ובשערות דבנים לא גריעי מסימנים וכתוב בסדר חליצה של מהר"י מרגליות דאם יש לו בנים אין צריכין לשאול על שניו ועל שערות שלו ע"כ ונראה דהדין עמו לענין שערות ולא לענין השנים דלא עדיפי בנים דידיה מבנים של היבמה דלא מהני לענין שנים כדפרישית לעיל: ולענין חתימת זקן באיש מתוך הסוגיא דסוף פרק הערל בשמעתתא דסריס חמה מתוך התוספות ואשיר"י מוכח שם דשערות זקן לא חשיבי כסימן התחתון ומילוי שערות בזקן לא חשיבי רק כב' שערות קטנות בערוה וב' שערות בזקן העליון לאו כלום הוא לכן חתימת זקן לא מהני רק כשיש עדים כשרים על השנים כמו בסימן התחתון ב' שערות קטנות. אמנם אם הוא גדול בקומה די בחתימת זקן אף בלא עדות על השנים ע"כ העתקתי מחיבור סדר חליצה שלי דברי הקטן בנימין אחרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. יא אוירא דארעא דישראל קא חזינא הכא: שואל כענין ומשיב כהלכה דולה עמוקים ממעיני הבריכה לאיש אשר לו ככה מאת השם ישא ברכה ה"ה נאה דורש ונאה מקיים מהר"ר אליעזר ירושלמי נר"ו ושלום למר ושלום לתורתו מעשה אצבעותיו דמר אמרות טהורות צרופות ככסף וזהב הגיעני על דבר האשה שמתה תוך שנה שניה אחר נשואיה בלי זרע וחלקתם הנדוניא כתקנת קהילות שו"ם חצי הנכסים לבעל וחצי הנכסים החזקתם ביד ב"ד עד יצא לאור דין ומשפט למי ינתן אם לנותני הנדוניא אם ליורשי האשה כי נסתפק מכ"ת לפי התקנה הדין עם מי ולאהבתו דמר אשיב ואומר אין זה כי אם מחלוקת ישנה בתשובת מיימונית השייכים לספר נשי' בסימן כ"ו ומביא הרב ב"י בטור א"ה בסימן קי"ח ולא איפסיק' הלכתא לא כמר ולא כמר גם לא תקנו שום תקנה גם לא נהגו שום מנהג קבוע בזה בכל ארצות הללו והנה מכ"ת הביא דברי מהר"ם איסרלס ז"ל בשני מקומות בטור אבן העזר סימן קי"א ובטור חושן משפט סימן רנ"ג ומכל אחד משני מקומות הבין מכ"ת שהדין עם היורשים ולא עם נותני הנדוניא עוד הביא מר דברי מהר"ם יפה שהשיג בזה על מהר"ם איסרלס ז"ל ובאמת שחבורו של מהר"ם יפה בטור א"ה לא ראיתי אותו מימי ולא ידעתי דבר מאומה בדבריו. אמנם בדברי הרב מהרמא"י ז"ל בו נשים דברינו ולא אוכל לישא פניך במה שהבין מר מדברי מהרא"י שהדין עם היורשים כי מעולם לא הכריע הרב מהרמא"י בדין זה שהרי הביא דעות שניהן בפסקיו בש"ע וז"ל ובזמן שהנכסים חוזרין מכח התקנה י"א שחוזרין לנותני הנדוניא וי"א שחוזרין ליורשיה וכן מנהג הקהילות עכ"ל הרי שהביא שני דעות אלו ולא הכריע כלל ואי משום שכתב הרב לבסוף וכן מנהג הקהילות דבר זה לאו דברי הרב עצמו הן אלא זה חוזר על הי"א כי הם אומרים שחוזר ליורשיה והם אומרים שכן מנהג הקהילות שלהם ובימיהם היו נוהגין הקהילות שלהן כך ועיין בתשובת מיימונית הנזכרת ותמצא שאלו הי"א מעידין על מנהג הקהילות והחולק עליהן חולק גם על מנהג הקהילות והרב מהרמא"י העתיק דעת כל אחד ולא הכריע ביניהם כלל והניח