משאת בנימין כז

חילקו בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי ומדלא חילקו משמע דבכל גוונא אסרי לכתחילה ואע"ג שכתב בהג"ה שכך קבל מרבו דמתניתין מתוקמא דוקא בעבידי לרבויי קבלה זו קבל לעצמו והו"ל קבלת יחיד מיחיד ושאר הפוסקים שלא חילקו וכתבו סתם קבלו מרבותיהם דמתני' מיירי בכל ענין בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי והוה ליה קבלת רבי' מרבי' ובתר רבי' אזלינן וכדאמר עקביא בן מהללאל לבנו ואע"ג דאשכחנא בפרק אין צדין דמחלק בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי היינו דוקא גבי יו"ט דצידה דידהו אינה אלא מדרבנן כמו שכתבנו למעלה בשם הרמב"ם והרא"ש והר"ן ז"ל אבל גבי שבת דאיסור צידה דאורייתא לא אשכחן בשום דוכתא דמחלק תלמודא בהכי וגם אנן מסברא דנפשין אין לנו לחלק כלל ועוד דאפי' גבי יו"ט לא מחלק רב מרי בין עבידי לרבויי ללא עבידי לרבויי אלא משום דק"ל מתניתין דפ' אין צדין וברייתא אהדדי וכדי לתרץ מתני' וברייתא דלא תקשי אהדדי מסיק רב מרי התם הני עבידי לרבויי והני לא עבידי לרבויי הא אי לאו דקשיא לן מתניתין וברייתא אהדדי לא הוי מחלק מידי אפי' גבי יו"ט והוה מוקמינן מתניתין דפרק אין צדין דקתני זה הכלל כל שמחוסר צידה אסור בכל גוונא בין עבידי לרבויי ובין לא עבידי לרבויי הלכך גבי שבת דקתני סתמא הצדן פטור אבל אסור ולא קשיא לן ולא מידי אין לנו לחלק בין עבידי לרבויי ללא עבידי לרבויי ובכל גוונא פטור אבל אסור מכל זה מוכח יפה דאווזין ותרנגולין שבבית אסור לצודן לכתחילה כדעת הרב רמא"י ז"ל ומ"מ נראה דאווזין ותרנגולין שבבית היוצאין מן הבית ומתירא שלא יאבדו אעפ"י שאסור לצודן מ"מ דוחין אותן כדי להכניסן לבית דבמקום פסידא לא גזרו לדחות אותן דצידה כלאחר יד הוא כדתנן במפנין תרנגולת שברחה דוחין אותה עד שתכנס וכן כתב בספר האגודה בפרק האורג וז"ל תרנגולת שיצתה מן הבית בשבת אסור לצודה אך דוחין אותה עד שתכנס לבית וכל זה לא מיירי אלא באווזין ותרנגולין הגדילין בבית ובאין לכלובן לערב דלא עבידי לרבויי ומשום הכי שרינן לדחותן משום פסידא אבל אווזין ותרנגולין המורדין כגון שלפעמים קונה אדם מן השוק אווזין ותרנגולין ועדיין לא הורגלו בבית וכשבורחין מן הבית הן מורדין ואינן נוחין לתפוס אותן גם לא באין לכלובן לערב הני ודאי אסורין לדחותן והצדן חייב חטאת וכדאיתא בירושלמי הדא אמרה שור שמרד חייב חטאת. אלמא שור שבן תרבות הוא ואפ"ה היכא דמרד חייב חטאת עוד נראה דלאו דוקא אווזין ותרנגולין אלא ה"ה כל חיה ועוף שברשותו ונעשין בני תרבות ובאין לכלובן לערב הנך נמי הוי כאווזין ותרנגולין ואע"ג דכל מין שלהם אינו בני תרבות מ"מ לאו במינא תליא מילתא אלא בדידיה תליא מילתא וההיא דנקט בפרק אין צדין אווזין ותרנגולין אורחא דמילתא נקט דסתמא אווזין ותרנגולין לא עבידי לרבויי וה"ה לשאר חיה ועוף דלא עבידי לרבויי ותדע דהרי חזינן בירושלמי שאומר שור שמרד חייב חטאת ואף ע"ג דכל מין השור בני תרבות נינהו אעפ"י כן כיון שמרד הצדו חייב חטאת כמו בשאר מיני חיות דלאו בני תרבות נינהו אלמא לאו במין תליא מילתא אלא בדידיה וכן כתב הר"ן ז"ל בפרק אין צדין וז"ל דאפי' בביבר גדול כל שאין המין צריך למצודה כגון אווזין ותרנגולין ויוני הרדיסאות דבאין לכלובין לערב ונוחין לתופשן שאין בהן משום צידה וכן הדין בחיות בני תרבות והכי מוכח בגמ' עכ"ל: הנה היוצא מכל דברינו הנזכרים למעלה שכל חיות ועופות המורדין ואפי' אווזין ותרנגולים שעדיין לא הורגלו בבית כשאינן באין מעצמן לכלובן לערב הצדן בשבת חייב חטאת ואווזין ותרנגולין הגדילים בבית ואינן מורדין הצדן פטור אבל אסור וה"ה לכל שאר חיה ועוף הגדילים בין בני אדם ואינן מורדין: אמנם אם ברחו מן הבית ויש לחוש שיאבדו חוץ לבית או שיגנבו אז הוא מותר לכתחילה לדחות אותם כדי להכניסם לבית לא שנא אווזין ותרנגולין ולא שנא שאר חיה ועוף שאינן מורדין ובאין לכלובן לערב דבמקום פסידא לא גזרו רבנן אבל לצוד אותן להכניסם לבית אסור ודוקא לדחות ולהכניסם לבית הוא דשרי רבנן משום פסידא אבל לטלטל ולתפוס אותן בידים אסור ופשוט הוא בכמה מקומות בתלמוד דכל בעלי חיים מוקצין הן אפי' למדד התרנגולת