משאת בנימין רמז

יותר מלאסור. אבל ודאי אין להתיר היין הוה מטעם חותם בתוך חותם דלמא סתימת נקב המגופה חשיב חותם וקשירת כסוי העגלה חותם שני דקי"ל קשר משונה חשיב כחותם ואין לך קשר משונה מזה שקשור בראש העגלה ונתון כמה פעמים אילך והילך בכל אורך העגלה ובסוף העגלה קשור פעם שנית זה אינו משום דקשירת העגלות לאו כלום היא: דמאי דסמכינן אקשר משונה או חותם היינו משום דישמעאל לא טרח ומזייף וגם משום דישמעאל מרתת מישראל כדאמרינן בפרק בתרא דע"ז האידנא דקי"ל כר' אליעזר דלא חייש לזיופא ובפרק אין מעמידין נמי אמר רב אשי כיון דאיכא חותם לח טרח ומזייף ובנ"ד לא שייכי הני טעמי כלל דמוכרח הישמעאל להתיר הקשרים ולפתוח העגלות בכל יום ויום כדי ליקח מאכל שלו שבתוך העגלות ואינו נתפס כגנב בפתיחת העגלות ולא מירתת כלל: הלכך האי קשר העגלות לאו כלום הוא ואין כאן אלא קשר האחד דהיינו סתימת המגופה: ואפילו הכי חמרא שרי משום דבדיעבד סגי בח"א כאשר בארנו למעלה והא דשרינן בעובדא דידן דוקא כשהוא נסתם ונהדק בטיט וזמורות בסתימה מעליא ובחזקה והיין אינו תוסס דאז הסתימה קיימת והוי חותם אחד דסתימות מגופה בטיט חשיב חותם אחד כדאמרינן בפרק אין מעמידין האי אגנא אפומא דחביות שריקא וחתימה הוי חותם בתוך חותם ומשמע דשריקא לחוד הוי חותם אחד וכן כתבו התוספות בהדיא בפרק השוכר את הפועל וכן כתב נמי הסמ"ג והמרדכי אבל כשהיין תוסס זה ודאי אינו חשוב כחותם אחד מאחר שדרך יין חדש שהוא תוסס ויוצא למעלה חוץ לחביות דרך פקק וסתימת הטיט והזמורות מהשתא אין לו דין חותם כלל וכפתוח חשוב שהרי הטיט נופל מן הזמורות משריית היין וצריך תמיד לעשות סתימה אחרת בכל פעם שנופל הטיט ומאחר שכן הוא יכול הישמעאל ליגע בו ולשתות ממנו כשתפתח הסתימה ולא שייך כאן לומר לא חיישינן לזיופא דאין כאן זיוף כלל ואע"ג דיש לחלק ולומר דהא דאמרינן באין מעמידין דשריקא הוי חותם אחד היינו דוקא בסתימת טיט לבדו. אבל היכא שסתמו בטיט וזמורות וגם עץ תחוב בו אפשר דאינו אלא פקק בעלמא ולא חשיב כחותם אחד ולא עדיף האי סתימה מסתימת נעורת או מטלית ואפילו תחוב בחזקה אפ"ה לח חשיב כחותם אחד כמו שכתב הסמ"ג והמרדכי בפרק רבי ישמעאל מ"מ נראה דלח דמי נדון דידן לנעורת או מטלית משום דהתם יכול הישמעאל להוציא הנעורת ולחזור ולתחוב אותן נעורת עצמו כבראשונה ואין כאן זיוף כלל שהרי אותו נעורת שתחב הישראל עדיין הוא תחוב כבראשונה ומשום הכי לא חשיב כח"א אבל בנ"ד שאי אפשר לפתוח המגופה אם לא שישבו' הסתימה שסתם הישראל ואם ירצה לחזור ולסתום צריך ליקח טיט אחר וזהו זיוף גמור ולכך הוי שפיר חותם אחד. ודבר זה פשוט והוא בפרק אין מעמידין ובפרק בתרא דע"ז ובספרי המחברים דלא מקרי זיוף לענין שיהא חשוב כחותם אחד אלא היכא שמשבר ומקלקל סתימת הראשונה וצריך לעשות סתימה חדשה הלכך האי סתימה דנדון דידן כיון דאי אפשר לפתוח הסתימה אם לא שישבר הטיט וצריך לחזור ולסתום בטיט חדש הוי זיוף גמור וקיימא לן כר' אליעזר דלזיופא לא חיישינן: דברי הק' בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל פו שאלה ישמעלאים שואלים מישראל מלבושים ותכשיטים. ביום חגיהם ולובשים אותם בשעה שנכנסין לבית תפילותם ואחר כך מחזירים אותן אי שרי להשאיל להם בכה"ג מפני דרכי שלום אי לאו: תשובה אע"ג דהישמעאל מתכוין לשבח וכבוד ע"ז מ"מ כיון שאינו מלבוש ע"ז גופה ולא תשמיש לה ואין חק ע"ז לעבדה בכך רק שע"י זה איכא קצת הידור וכבוד