משאת בנימין רמו

בדיעבד אסור בשתייה בחותם אחד מ"מ כיון שהרב רמ"א ז"ל בהג"ה בסימן קי"ח ובסימן ק"ל כתב דבדיעבד סגי בח"א עליה סמכינן דבתראה הוא ובכל מקום אנו הולכין אחר דבריו ונראה דבשעת הדחק או בהפסד מרובה בנדון דידן גם הרב ב"י מודה דסגי בחותם א' שהרי בש"ע בסימן קי"ח כתב גם דעת המתירין בחותם אחד ומשמע דבשעת הדחק או בהפסד מרובה יש לסמוך אדעת מתירין דאם לא כן לא היה לו להביא דעת המתירין בספר ש"ע ואעפ"י שהשיב ר"י בר יהודא לרש"י ז"ל שאפילו ב' חותמות לא התירו אלא בימיהם שכל כליהם לא היו אלא חרס אבל בחביות של עץ אפילו ב' חותמות לא מהני כי יכול הישמעאל לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין גם הטור י"ד סימן ק"ל הסכים על ידו מ"מ כיון דרש"י ז"ל השיב לו דאין חילוק בין חרס לעץ כדאי רש"י ז"ל לסמוך עליו בשעת הדחק ואף בלא שעת הדחק כתבו המרדכי והסמ"ג דאין חילוק בין חרס לעץ גם הרב ר"מ איסרלש כתב דאין חוששין אפילו בחביות של עץ וכתב שכן נוהגין במדינות אלו ואע"ג דמדברי מהרמא"י ז"ל משמע דלא סגי בחותם א' רק בצירוף שאר תיקונים וסימנים שהרי כתב בסוף דבריו וז"ל ובלבד שיזהר שיהא המגופה נסתם כראוי וכן שלא יהא שם ברוא רק יחתוך כל הברזות וישים עור על המגופה והברזות קבוע שמסמרות ויכתוב אותיות חצין על העור וחצין על החביות שאם יגביה הישמעאל העור לא ידע לחזור ולכוין העור כבתחילה ע"כ: גם התוספות פרק אין מעמידין וסמ"ג מל"ת סימן קמ"ח כתבו דין זה. נראה דדין זה לאו לעיכובא אלא לרווחא דמלתא שהרי לאו אחביות של עץ לחוד קאי אלא גם אחביות של חרס נמי קאי דלענין סתימת מגופה והברזות ליכא לחלק בין של חרס לשל עץ וכן מוכח נמי מתוך הסמ"ג ותוספ' דאחביות של חרס קאי שקודם שהזכירו שיש לחלק בין חביות חרס לעץ כתבו דין כיסוי עוד על המגופה והברזות ואח"כ כתבו דיש לחלק בין חרס לעץ ומשמע דלחביות של עץ לא מהני כסוי עור והכתיבה שהרי יכול לנעוץ סכין בין הנסרים ובהדיא כתבו התוספות דמאן דמחמיר בשל עץ לא מהני לדידיה כסוי עור אלא צריך למלאות כל החביות בחשוקים וגם השולים בנסרים והטור כתב דאין לו תקנה אלא להכניס החביות בשק שחין בו שום תפירה מבחוץ ויחתום פי השק ולפיכך לא מתוקמא ההיא דכסוי עור אלא בכלי חרס או בכלי עץ למאן דמשוה חביות של עץ לשל חרס וא"כ מאחר דחפי' בשל חרס בעי תיקון כסוי עור על כרחך לאו לעיכובא חלא לרווחא דמלתא ולעצה טובה דלכתחילה יהא האדם נזהר לשלוח ע"י ישמעאל שיהא סתום וחתום היין באופן שאי אפשר לישמעאל להוציא היין ולא נסמך אחזקת ישמעאל לא טרח ומזייף אפילו בב' חותמות דאי אמרת דינא הוא ולא סגי בלאו הכי תקשי לך למה לי כולי האי דהא אפי' רבנן לא בעי טפי מב' חותמות ובענין זה הוו כמה חותמות דהא קיימא לן אות אחת חשוב כחותם אחד שתיים הוו כשתי חותמות וסתימות המגופה אף בלא כסוי עור במסמרות הוו נמי חותם אחד וקביעות עור במסמרות הוי נמי חותם אחד וד' חותמות מאן דכר שמייהו אלא ע"כ לאו דינא הוא רק מדת חסידות ולישנא דספר התרומות שהביאו התוספות והסמ"ג הכי דייקא שהרי כתבו ונכון הדבר לסתום פי החביות וכו' ולישנא דנכון הדבר לא משתמע לעיכובא מכל הלין נשמע ונראה ברור כשמש בצהרים שבדיעבד סגי בחותם אחד אף בחביות של עץ ואפילו בלא שום תיקון אחר כגון כסוי עור או למלאות בחשוקים או להכניס החביות בשק והסמ"ג אחר שכתב כל דעות המחמירין כתב וז"ל ויש מקילין להתיר בחותם אחד בלא הכרת החותם וגם אין שולחין לחביריה' היאך עשוי וכשמעשה בא בדעבד אין לנו ראיה ברורה לאסור ע"כ ואע"ג דמלשון הסמ"ג משמע דראיה ברורה היא דליכא לאסור אבל מ"ת קצת ראיה איכא לאסור יותר מלהתיר נראה דהיינו דוקא בשולח לחבירו ואין עתיד להכיר החותם וגם לא הודיע לחבירו כמו שכתב בהדיא אבל בנ"ד שהישראל ראה והכיר החותם פשיטא דיש ראיה להתיר