משאת בנימין רמח

וכבוד לע"ז לית לן בה דכל שאין הישמעאל מכוון להעביר על דת אלא הנאת עצמו שרי וכדאמר בסוף פרק בן סורר ומורה גבי ישמעאל דאמר לישראל קטול אספתא בשבתא ושדי לחיותא ואי לא קטילנא לך ליקטול ולא ליקטליה ומוכח התם דטעמא הוי משום דהישמעאל להנאת עצמו קמכוין ולא לעבורי אלמא דכל הנאת עצמו שרי ואע"ג דשאני ע"ז משום דכל עבירות שבתורה קי"ל אם הוא בצנעא ושלא בשעת השמד יעבור ואל יהרג משא"כ בע"ז וג"ע וש"ד דאפילו בצנעא ושלא בשעת השמד יהרג ואל יעבור כדאמרינן התם בשמעתין וכן הוא מסקנת הפוסקים ואם כן הכא נמי נימא דלא שרי הנאת עצמו אלא גבי שבת ושאר עבירות שבתורה והכי משמע בטור י"ד סימן קנ"ז וכן כתב שם הרב ב''י בהדיא בשם הרבה מהמחברים נראה דודאי הכי הוא דבע"ז וג"ע וש"ד אפילו אינו מכוין הישמעאל אלא להנאת עצמו ולא להעבירו אפ"ה יהרג ואל יעבור אבל מכל מקום נראה דהיינו דוקא לעבו' ע"ז ממש וכן ג"ע וש"ד ממש שחייבים עליו מיתה במזיד אבל כל שאינו ע"ז ממש כנדון דידן אע"פ שיש בו איסור ע"ז כיון דלהנאת עצמו קמכוין שרי כמו בשאר עבירות והכי מוכח התם בשמעתין דפריך והא אסתר פהרסיא הואי ומשני רבא הנאת עצמו שאני והשתא מאי משני הא אסתר אשת איש הואי ובג"ע לא מהני הנאת עצמו אלא משום דגבי אחשורוש לא ג"ע ממש הוא דעכו"ם הוה ורחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם כמו שכתבו שם התוספות וכל שאינו עריות ממש מוקמינן ליה בדין שאר עבירות למשרי הנאת עצמו ועוד ראיה דמסיק התם רבא דאי לא תימא הכי הני קוואקי ודימוניקים היכי יהבינן להו חלא הנאת עצמו שאני הכי נמי הנאת עצמו שאני הרי לך בהדיא דקוואקי ודימוניקים שהיו מביאים לבית ע"ז דמשמשין ע"ז הן וחוק ע"ז הוא כמו שפי' הערוך ורש"י ז"ל. אפ"ה כיון דלא לעבודי איסור לישראל קמכוני אלא להנאת עצמן מותר לנו ליתן להם מאחר דאינו עובד ע"ז ממש וק"ו בנ"ד דמושלינן להו תכשיטין ומלבושים דלאו משמשי ע"ז ולא חוק ע"ז הוא ולא לעבורי קמכונן אלא להנאת עצמו וכי תימא דההוא דקוואקי ודימוניקי דיהבינן להו משמע בהדיא שהישמעאלים הפרסים באים ולוקחין בע"כ והישראל הוא שב ואל תעשה ובכה"ג דוקא הוא דיהבינן ליה אבל בנ"ד שהישראל עושה מעשה בידים ומשאיל לו חפציו ברצון הטוב אפשר דלא יהבינן להו נראה דלא לחלק בהכי חדא דלישנא דיהבינן להו משמע אפילו בידים נותנין להם ועוד מדקאמר התם ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא ישמעאל דאמר לישראל קטול אספתא בשבתא וכו' משמע דהאי דקוואקי ודימוניקי והא דקטל אספתא אידי ואידי חד טעמא הוא ומדהאי דקטל אספתא בשבתא שרי אפילו בידם לקצור אספתא בשבת האי נמי דקוואקי ודמוניקי שרי אפי' בידים אך צריך עיון דכול' סוגיא דהתם משמע דלא שרינן משום הנאת עצמו אלא שיעבור ולא יהרג שאינו חייב למסור נפשו ויהרג כדדרשינן התם וחי בהם ולא שימות בהם אבל בנ"ד דאף אם לא יעבור לא יהרג בשביל זה ואינו אלא מפני דרכי שלום יאיכא למימר דלא שרינן ליה אפילו היכא דלא נתכוין הישמעאל להעביר דאטו אסתר מי הוה שרינן לה למבעל לאחשורוש אי לאו טעמא דפקוח נפש וכן הא דקטל אספסתא בשבתא. ונראה דודאי האי דאסתר והאי דקטל אספתא שהן עבירות גמורות ואיסורא דאורייתא לא שרי מטעם דלהנאת עצמו קמכווין אי לאו דאיכא פקוח נפש. אבל האי דקוואקי ודימונקי לכאורה משמע דלאו איסור דאורייתא דישראל עצמו לא עביד מידי רק דאיהו יהיב לישמעאל הכלים הללו אף בלא פקוח נפש נמי שרינן מטעם דישמעאל להנאת עצמו קמכוין וכן נראה מתוך האשר"י בפרק ר' ישמעאל שכתב דמותר לטחון ולאפות בתנור ורחיים של ע"ז שעישין בשכר אין מחזיקין להם טובה ומייתי ראי' וההוא דקוואקי ודימונקי דיהבינן להו משום דנכרי להנאת עצמו קתכו ויין ה"נ גבי תנו ורחיים דאינו אלא חוק הכהנים והנאתן ואין