משאת בנימין רמה

לדרכם פתחו היין ונגעו בו ולא מרתתי. וכה"ג אמרינן בפרק הנזכר בבעל הפונדק או אמר לו שמור אסור ופירש"י או שאמר ישראל לישמעאל שמור עמוד מבחוץ ושמור אסור דחיישינן דלמא כיון דאמר ליה שמור סמכה דעתיה דמפליג מיניה וכן כתב נמי בטור י"ד סימן קכ"ט דאם אמר לו לישמעאל שהניח בחנות שמור לי יודע שנסתלק משמירתו וכן הסכמת הפוסקים הלכך היה לנו לאסור כל היין שהרי יש לחוש כשראו הישמעאלים שהלכו היהודים לדרכם וידעו שבעל היין הפליג ונסתלק משמירתו סמכו דעתייהו ולא מרתתו ופתחו היין ונגעו בו ועשו כרצונם. ועוד יש טעם אחר לאסור בנ"ד ואפי' אם לא הודיעוהו בעל היין שמפליג משום דלא אמרינן מרתת הישמעאל ולא נגע אלא כשהישמעאל יחידי לבדו דאז הוא מרתית מליגע בו דאומר עתה יבא בעל היין ויראני אבל כשיש עוד אחר עמו לא מרתית הישמעאל מליגע בו ביין דאפשר שאחד מהם שומר על הדרך אם יבא בעל היין ואחד נוגע ביין כרצונו. וכן כתב הטור בשם הרשב"א סימן קכ"ט ובנ"ד היו הישמעאלים רבים והוה לנו לאסור היין מטעם זה ואע"ג דדין זה לא נמצא בשום מקום בתלמוד ולא שום מחבר אחר זולתי הטור והרשב"א. ואדרבה בהדי' אשכחנו בתלמוד דכל היכא שלא הודיעו שמפליג בחזקת משתמר הוא ואפילו בכמה ישמעאלים וכדאמרינן בשילהי פרק רבי ישמעאל אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של ישמעאל ומלאוהו יין וישראל דר באותו חצר מותר ואעפ"י שאין מפתח וחותם בידו ומיירי כשהישמעאל דר בתוכו דאי לאו הכי הוי ליה בית של ישראל גמור ומאי אתי לאשמועינן רישא דברייתא ועוד דאי אין הישמעאל דר בתוכו אפילו כשישראל דר בחצר אחרת לא בעינן מפתח וחותם וזה פשוט הוא וא"כ תקשי ברייתא למה לי מפתח וחותם אלא ודאי על כרחך לא מתוקמי האי ברייתא אלא כשהישמעאל דר בתוכו. וכן כתב הטור י"ד בסימן ק"ל וגם הרשב"א דהאי ברייתא מיירי אפילו כשהישמעאל דר בתוכו וכן כתב הטור י"ד בסימן ק"ל וגם הרשב"א דהאי ברייתא מיירי אפילו כשהישמעאל דר בתוכו אלמא כשישמעאל דר בתוכו מסתמא רבים הם בני ביתו. ואפ"ה היין בחזקת משתמר הוא ולא חיישינן דלמא מבני הבית עומד בחוץ ורואה ושומר על בעל היין. גם בתשובות להרמב"ן סימן קכ"ה בעובדא דישראלית שהלכה לחוג את חג הסוכות ונכנסו פועלים בחדר שהיין בתוכו והתיר הרשב"א את היין ואע"ג דפועלים רבים היו. מ"מ נראה דסברא נכונה היא לאסור היין כשהישמעאלים רבים. ולא דמי להאי דשילהי פרק רבי ישמעאל ולהאי דתשובת הרמב"ן משום דבעיר לא סמוך הישמעאל אהא דשומר על בעל היין אם יבא משום דאפשר שיבא פתאום ולא יראו אותו מרחוק אבל בשדה סמיך שפיר על השומר שהרי יכול לראותו מרחוק אם יבא הישראל וכשיראה אותו מרחוק מיד יודיע לנכרי ויסתום ויגוב קודם שיבא הישראל ולפיכך היה לנו לחוש לזה בנ"ד אבל מ"מ נראה דכל אלו חששות אינם אלא לדעות שתופסין הגירסא בפרק אין מעמידין תניא אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחבירו של ישמעאל ומלאוהו יין ומפתח וחותם ביד ישראל ר"א מתיר וחכמים אוסרים דלפי גירסא זו לא שרי רבי אליעזר אלא חותם בתוך חותם אבל בחותם אחד חיישינן לזיופה וכיון דחיישינן לזיופה בחותם אחד חיישינן נמי להנך חששות דלעיל אמנם לדעת פוסקים אחרים שתפסו הגירסא בברייתא מפתח או חותם לדידהו סגי בחותם אחד דהא מפתח או חותם קתני ולא חיישינן לזיופא כלל ולא בעי ב' חותמות אלא כששולח יין לחבירו עם הישמעאל ואין המשלח עתיד לראות החותם. אבל כשחוזר המשלח וראהו ומכיר החותם אז ודאי סגי בחותם אחד כמו שכתבו התוספות והרא"ש בפרק אין מעמידין וכיון דסגי להו בח"א לא חיישינן להנך חששות דלעיל דלדידהו חשיב חותם אחד כמו ב' חותמות וגבי ב' חותמות לכולי עלמא לא חיישינן כלל ואפי' אם הודיעוהו שהוא מפליג וגם הישמעאלים רבים הם אפ"ה לא חיישינן. ואע"ג שהרב ב"י פסק בסי' ק"ל דבעי ב' חותמות ואפילו בדיעבד