משאת בנימין רמד

כט מעשה באחד מק"ק לבוב ושמו משה שעשה יין בארץ וואלחי"י בעיר קוטני"א. ולאחר עשייתו בהכשר כתיקון חכמים בערך אחת עשרה חביות גדולות טענו על העגלות ובעלי העגלות היו ישמעאלים והחביות היו חדשים לא היה בהן שום ברזא ושום נקב סתום ולמעלה במקום שמשימין מגופ' לא היה שום מגופה אלא סתום היטב בחזקה בזמורות הגפן ובאמצע הזמורות נתחב עץ עב וקצת ארוך לחזק הסתימה וסביב הזמורות טח בטיט היטב כדרך מוליכי יין חדש שאי אפשר בשום פנים ליגע היין ולשתות בלתי טורח סתירת הסתימה והעגלות היו מכוסות וקשורות מכל צדדין בקליפת עץ שקורין לו"ב גם מלמעלה היתה העגלה מחופה בקליפת העץ ונקשרה בעבותו' העגלה שקורין שטריק ובתוך העגלח היו מצניעים הישמעאלים בשר וגבינה וכל מאכל שאהן וכאשר הלכה העגלות והיין על הדרך הלכו עם שאר יהודים שהוליכו ג"כ יין שלהם ואותן יהודים היו מעיר סקאלה וכמר משה מק"ק לבוב נשאר בעיר קוטני"א ובקש מהיהודים שישמרו גם יין שלו וקבלו עליהם לשמרו כראוי עד שיבא כמר משה ג"כ אל יין שלו וכאשר הרחיקו מעיר קוטני"א בערך ב' פרסאות לבישו, היהודים רוח אחרת לילך בדרך קרוב יותר לעיר שלהם והניחו יינו של כמר משה לילך לבדו עם העגלונים ישמעאלים בלא שים יהודי ג'ימים רצופים ואחר ג' ימים בא כמר משה והשיג אותם על הדרך ובראותו שהיו הישמעאלים לבדם עם היין בלתי שומר יהודי חרד חרדה גדולה ואז בדק מיד לראוה אם יש שום היכר שנגעו או שתו מן היין ולא מצא כי העגלות היו מכוסים ונקשרים כבראשונה גם סתימת החביות היו כבתחילה ולא הרגיש בשום דבר שפתחו החביותו או שהוציאו היין. ועתה בא כמר משה ושותפי האלוף הר"ר אלי' הכהן לשאול את פי משפט היין מה דינו: תשובה קשה עלי הדבר מאד לתקוע עצמי בענין הלכה למעשה בעבור שהספרים אינן מצוין בידי כעת הזאת מפחד בהלות מלחמות הישמעאלים הקלנו מעלינו כל דבר משא וכבד ושלחנו אל עיר המבצר ובפרט ספר ב"י אשר כל בית ישראל נשען עליו אינו בידי ועם כל זה לא יכולתי להשיב פניך ריקם בראותי צרת נפשך בהפחד מרובה עד שיגעתי ומצאתי דחמרא שרי אם היין אינו תוסס ועולה למעלה מן המגופה כדרך יין חדש ובפרט בהפסד מרובה כזה: אמנחת צריך להתיישב מאד בדבר דלכאורה נראה לאסור ולא להתיר מדתנן בפרק השוכר את הפועל ישמעאל שהיה מעביר עם ישראל כדי יין עריקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר אם הודיעו שהוא מפניג כדי שיסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח הת החביות ויגוף ותיגוב קלמא כל שהודיעו שהוא מפליג אסור היין אם שהה כדי שיפתח את החביות ליגוף ותגוב וכן פסקו הפוסקים. ובנדון דידן נמי ידעו הישמעאנים העגלונים שהפליג היהודי ולפיכך היה לנו לאסור היין. ואין לומר דלא חיישינן בהודיעוהו שהוא מפליג אלא ת"כ כשהודיעוהו בפירוש ובנדון זה לא הודיעוהו בפירוש שהוא מפליג וכיון שנא הודיעוהו בפירוש מרתת הישמעאל ואמר השתא מדכר ישראל לחמרא והדר אתי והכי מוכח מהנהו עובדא דשמע קול בכי כנישתת. וכן ההיא דשמע קול שיפורי בבי שימשי דאע"ג דהתם היה יודע הישמעתל שהפליג הישראל להתפלל בב"ה או לשבות בעיר רחוק יותר מתחום שבת ואפילו הכי אמר רבת חמרת שרי ואעפ"י שהיין היה פתוח כדאמר ההוא ישראל וישמעאל דהוי יתבי ושתו המרא והיינו טעמא דכל שלא אמר בפירוש שהוא מפליג לא סמכא דעתיה דישמעאל דאמר השתא מדכר ישראל וכו' ואפי' ביין פתוח לא נגע. וכ"ש בנ"ד שהיין היה סתום. מ"מ נראה דשאני הכא אע"ג דלא הודיעוהו בהדיא. מ"מ כיון שידעו העגצונים שסמך בעל היין על שמירת היהודים שהלכו עם הישמעאלים סמכו דעתייהו שנסתלק בעל היין משמירתו ומפליג ומיד כשראו שהלכו היהודים