משאת בנימין כד

חדש מס איני יודע לפוטרו אלמא אע"ג דמדין התלמוד אין לחייבו ליתן מס עד י"ב חדש כדמוכח במתניתין פ"ק דב"ב כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר שנים עשר חדש ומוקמינן בפסי העיר וה"ה לענין מסים כמו שפירש"י וכן בחושן המשפט סי' קס"ג ואעפ"כ פסק המרדכי דאם נהגו ליתן תוך י"ב חדש מנהג מבטל ההלכה ושמא תאמר דהמרדכי מיירי במנהג גמור ע"פ ותיקין זה אינו שהרי מסיק ובלבד שלא ישנה ממנהג החמרים והספנין ומנהג חמרים וספנין ודאי לאו מנהג וותיקין הוא ושמא תאמר דוקא לענין מסים אזלינן בתר מנהג חמרים אבל שאר צרכי ציבור כנדון דידן ברירת הראשים והגבאין לא אזלינן בתר מנהג חמרים נראה דאין סברא לחלק בזה דא"כ אם באת לחלק תקשי מסים גופייהו מנ"ל דלמא דוקא גבי פועלים תנן הכל כמנהג המדינה ולא במסים וכן ההוא דאל ישנה ממנהג החמרים והספנין דלמא דוקא התם הוא דאזלינן בתר המנהג ולא במסים שהן צרכי ציבור אלא ודאי ע"כ אין לחלק מאחר דאשכחן גבי פועלים וחמרי' שהולכין אחר מנהג בעלמא ילפי' מסים מינייהו א"כ מטעם זה ליכא לחלק בין מסים לשאר צרכי ציבור ובהדיא כתב מהרא"י ז"ל בספר תרומת הדשן סימן שמ"ב דבכל צרכי ציבור אזלינן אפי' בתר המנהג גריעי רק שסיים בסוף התשובה שצריך לידע שמנהג קבוע הוא שנהגו כך בני העיר לפחות תלתא זימנא ובעובדא דידן נמי אם נהגו כך תלתא זימני אזלינן בתר מנהג זה וכיון דהוקבע הוקבע וגדולה מזה כתב הרב ר' יוסף כהן מקראקא ז"ל בשארית יוסף סימן ל' בקהל אחד שהיה להם תקנה שאין לברור בוררים מידי שנה בשנה רק שאינם פסולין זה לזה ואירע פעם אחת שבררו שבעה בוררים ונמצא ממחרת שבאותן שבעה שנים מהן פסולין זה לזה ורצו לבטל הברירה קצת מהקהל ופסק הרב ז"ל הברירא קיימת דודאי מחלו על תקנתן וק"ו בנדון דידן שמעולם לא היתה תקנה שלא יהיו קרובין זה לזה באותן שמעמידין הרוב על פיהם ואדרבא מכמה שנים נהגו לקבוע הרוב אפילו ע"פ קרובין ועוד מנהג הקהילות שמבררין ראשים וטובים אע"פ שמקצתן קרובים זה לזה וכן ראיתי כמה פעמים בק"ק קראקא ובק"ק לבוב ועוד שהקרובים אע"פ שפסולין הן לדין ולעדות מ"מ כשרין הן לברור ולסדר דיינים כמו שכתב מהרי"ק בשורש כ"א והרב רי"ך בתשובה הנ"ל ומביאו בהג"ה שו"ע טור חו"מ סימן ד'. וכ"ש נדון דידן שהקרובין אינן לא דיינים ולא בוררין אלא בוררין ומעמידין בוררין אחרים שאותן בוררים אחרים הם יבררו ראשים וגבאים וכולי האי ודאי לא חיישינן לקרובים זה לזה. לפי מה שחשבו בתחילה שהרוב בכת שמעון אינו כ"א בצירוף הקרובים אבל בסוף שנודע שגם בכת השני שהן כת ראובן נמצא בהן קרובין ג"כ ודל קרובים מהכא ומהכא ונמצא הרוב בכת שמעון ע"פ הרחוקין לבדן לפי זה ודאי פשוט הוא שהדין עם כת שמעון שהרי הכת שלהן הן רוב גמור בלי פקפוק ואותו הגורל שנפל על הבוררין של כת ראובן קודם שנודע האמת שהרוב הוא ע"פ רחוקין בכת שמעון אותו גורל אין בו ממש דבטעות הוא וכל שבטעות לאו כלום הוא דאנן סהדי שאלו היו יודעין כת שמעון שרוב גמור עמהן לא היו מטילין גורלות כיון שהרוב עמהן ולא הטילו גורלות אלא שהיו חושבין שבלא קרובין יהיו שקולין כאשר כתב מכ"ת ואדעתא דהכי הטילו גורלות וא"כ אותו הגורל בטעות הוה ולאו כלום הוא דאפילו קנין בטעות קי"ל בסוף פ"ק דגיטין דלאו כלום גבי הנהו גינאי דעבוד חושבנא וכו' וכ"ש גורל דלאו כלום הוא דגרע מקנין הוא שהרי לא מצינו גורל קונה שום דבר רק שמברר ומודיע לכל אחד חלקו וארץ ישראל לא נתחלקה ע"פ הגורל לבדו אלא ע"י רוח הקודש ואורים ותומים כדאמרינן בפרק יש נוחלין ואין לומר דוקא קנין בטעות לאו כלום הוא אבל מחילה הרבה הקילו בה שאפילו בדברים בעלמא בלא קנין אדם מוחל אפי' חוב שבשטר או על המשכון מהני מחילה בדברים בעלמ' ונדון דידן נמי מחילה הוא שמחלו כת שמעון זכיותיהן והעמידו ע"פ הגורל ועוד דהגורל הזה נעשה ע"פ האב"ד ועוד כת שמעון מחלו ועשו מעשה שהטילו גורל ועדיף מדברים בעלמא הא קי"ל מחילה בטעות לאו כלום הוא כמו שכתוב במרדכי פ"ק דסנהדרין ובהג"ה ש"ע סי' רמ"א ואפי' ע"י ב"ד כמו שכתב טור ח"מ בסימן כ"ה בשם הרמב"ם דיין שטעה וחייב שבועה