משאת בנימין רלה

דע אהובי בני יפה כוונת לכותבו מלא ולא אטריח את עצמי להאריך בזה ולהביא ראיות באשר כבר קדמת ג"כ להראות פנים נכוחים להלכה ואל תחוש לדברי החולקים עליך כי הדין עמך וידך על העליונה ובזה תזכה לראות ירושלים בבנינה ולראות פני השכינה שלש פעמים בשנה כנפשך ונפש אביך הקטן בנימין אהרן ב"ר אברהם סלניק ז"ל. קיב נשאלתי על ענין חלוץ וחליצה בק"ק לבוב הדרים בבית א' זה בבית התחתון וזו בעליה על גבו ושניהם יוצאין ונכנסין דרך פתח א' לר"ה ובזה נתעוררו ונתחבטו גדולי עולם חכמי ק"ק לבוב יצ"ו הללו אוסרין והללו מתירין ותוכן הענין שהחלוץ בחיי אחיו היה רגיל בבית אחיו בעליה בעסק הלימוד שהיה להם קביעות מידי יום ויום גם לפעמים כשהיו אורחים לאחיו היה מזמן את אחיו החלוץ לאכול ולשתות עמו ועם האורחים ואחר מיתת האח חלה זה החלוץ ונפל למטה והחלוצה גם היא חלתה ונפלו למטה שניהם בבית התחתון הנזכר ובעת חליים היו מאכילין את עניהם יחד בקערה א' ואחר שהבריאו ועמדו מחליים היו שניהם החלוץ והחלוצה סומכים על שלחן אם החלוץ ואוכלים עם האם ועם שאר בני הבית בקערה א' לערך ח' ימים ואחר כל זה נעשה החליצה ביניהם ונתפרדו זה מזו זה בבית התחתון וזו לעלייה ער גבו ועל זה נפל מחלוקת בין החכמים הללו אוסרין מטעם גייסות והללו מתירין וכל א' ואחד מהם טעמו ונימוקו עמו כמו שביאר כל או"א בפסק שלו אלו החכמים שניהם קראו אלי ובקשו ממני הקטן לחוות דעתי הקלושה ולהכריע ביניהם ואני הייתי מושך ידי מזה כי לא רציתי להכניס ראשי בין עמודי עולם אך מפני שמפצירין עלי דבריהם אמרתי אין מסרבין לגדולים כאילו ואף כי בער אנכי ולא אדע אמנם מאחר שהחכמים הנזכרים האריכו למעניתם כל אור יקר וכל חכמה ראתה עיניהם בתלמוד ובפסקי גאוני' קטאי ובתראי לא הניחו לי מקום להתגדר בו: ע"כ באתי בקיצור מופלג בהיות שאיסור דירה החלוץ והחלוצה בבית א' אפי' היכא דגייסי בהדדי לא נמצא בתלמוד אפי' ברמז בעלמא וכמו שכתב הרב ר' מאיר פדואה בסי' ט"ז והרב ר' אליה בר חיים בסימן צ' וצ"א אך בפרק האשה שנתארמלה מצינו איסור דירה בעובדא דר' זכריה בן הקצב הכהן שנשבה אשתו גם בישראל שגירש את אשתו ונשאת לאחר ונתגרשה או נתאלמנה גם בכהן שגירש את אשתו אפילו לא נישאת עדיין גם בארוס עם ארוסתו היכא דחזינן דגייסי אהדדי ובכל הני חזינן דאיכא קידושין גמורין ואהבה רבה של אישות ומעשיו מוכיחים דיהיב דעתיה ועיניה עילווה משא"כ בחלוץ וחלוצה דמעולם לא היה לו קידושין גמורים ביבמתו רק זיקה בעלמא ולא שום אהבה וקירוב של אישות גם אין מוכח מתוך מעשיו כלל שנתן עיניו ולבו על יבמתו דלא אמרינן מעשיו מוכיחין עליו אלא היכא שנשא אשה או קדשה מרצונו ומדעתו דאיכא למימר דאי לאו דנתן עיניו בה לא נשאה ולא קדשה משא"כ ביבם שיבמתו באה עליו שלא מדעתו ורצונו ע"י שמת אחיו בלא זרע ויכול להיות שהיא מאוסה בעיניו ומאי הוה ליה למעבד שמן השמים זכו לו ועל כרחו היא זקוקה לו הילכך ליכא למימר מעשיו מוכיחין עליו וכה"ג אשכחן בפרק קמא דבבא בתרא לענין מסים דתנן כמה יהא בעיר ויהא כאנשי העיר שנים עשר חדש ואם קנה בה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד וכתבו האחרונים דוקא קנה בית דמעשיו מוכיחין שרוצה להשתקע שם וגילוי דעתא אבל אם בא לו בית בירושה או במתנה אינו כאנשי העיר משום דלא מוכח מתוך מעשיו כלל שרוצה להשתקע שם וליכא גילוי מילתא הרי לך בהדיא דלא דמי מי שקונה בית מרצונו ומדעתו למי שבא לו ע"י ירושה או מתנה וה"ה נמי דאיכא לחלק בכה"ג לגבי יבם ויבמתו ולפי זה אפילו דחזיא דגייסי אהדדי לית לן בה כל כמה דליכא קדושין גמורין ומעשים מוכיחין ולא דמי לארוס וארוסה דמוקי רבא שלוחא בינייהו משום דחזא דהוו גייסי אהדדי דהתם לאו מטעמא דגייסות לחודא הוא אלא משום דהיה לו עליה קדושין גמורין וגם מעשיו מוכיחין שהיתה דעתו קריבה לגביה דאל"ה לא קדשה משא"כ ביבם ויבמה כל זה פשוט הוא מתוך ההלכה אלא שהרשב"א ז"ל הפריז בדין זה